אחים לנשק עד הסוף
סמ"ר בר יעקוביאן ז"ל לא הפסיק לחייך והתנדב לצאת למשימה אפילו באמצע "רגילה" • סמ"ר אשטו טספו ז"ל נבחר לחייל מצטיין והיה אוהד שרוף של ריאל מדריד • מאות בני אדם ליוו את שני לוחמי גולני בדרכם האחרונה • לנהג המשאית החשוד בהריגה יש 115 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה
אות מנחמים עומדים בין העצים למתקני המשחקים בגן הציבורי הקטן הצמוד לספורטק־סירקין. לא כולם הכירו את סמ"ר אשטו טספו ז"ל, שנהרג שלשום בתאונת הדרכים הקטלנית בכביש 6, סמוך לניצני־עוז שבשרון, יחד עם סמ"ר בר יעקוביאן ז"ל. רבים מהם אפילו לא מכירים באופן אישי את משפחתו הקרובה. "אבל ככה זה אצלנו בקהילה, כשקורה אסון כזה, כולם באים להביע השתתפות בצער", סיפר אחד המתאבלים.
עוד קודם לכן התקיימה הלווייתו של טספו (21) בבית־העלמין "סגולה" בפתח־תקווה. "זה אסון, פשוט אסון. אני לא מעכל, אני לא מצליח לדבר", מילמל מעל הקבר הטרי גטאנט, אחיו הגדול של אשטו, בעודו ממרר בבכי, המילים בקושי יוצאות מפיו.
משפחת טספו עלתה לישראל מאתיופיה לפני 17 שנה. אשטו היה החמישי מבין שישה ילדים שגדלו עם אמם, לאחר שאביהם החליט לחזור לאתיופיה. "לראות את האמא החזקה שלו, שגידלה ילדים לבד — כל כך שבורה וכואבת זה קשה", אמר בן הדוד טסמה טספה. "אשטו הוא יותר מאח בשבילי. אני גר קומה מתחתיו. כל הזמן הוא אצלי או אני אצלו. אהבנו לשחק יחד בפלייסטיישן. ישבנו שעות עד שאחד מאיתנו היה נרדם. זה כואב כל כך. אני עוד לא מאמין שלא אראה אותו יותר".
קראו עוד: משלמים אגרה אבל אין תאורה | אודי עציון
אתמול אשטו התכוון לקחת יום חופש מהצבא. "רצינו לראות את המשחק של ריאל מדריד, הקבוצה שאשטו אהד, נגד פריז סן ז'רמן", סיפר בן הדוד טספה. "אשטו היה אדם מיוחד. הוא קיבל ‘חייל מצטיין’, אדם צנוע שכולם אוהבים, בחור שכיבד את אמא שלו יותר מכל דבר אחר ותמיד חייך. פעם, כששאלתי אותו אם אחרי שישתחרר ויחסוך כסף הוא יטוס לאתיופיה כדי לפגוש את אביו שנטש אותו — הוא רק חייך ולא נתן תשובה".
אבל כבד פקד גם את מושב נתיב־השיירה בגליל המערבי עם היוודע דבר מותו של סמ"ר יעקוביאן. הוא נקבר בבית־העלמין במושב, כשמאות בני אדם מלווים אותו בדרכו האחרונה, בהם בני משפחה, חברים וחברים לנשק. אחיו אורון, ששירת כקצין בגבעתי, הבטיח מעל קברו שהמשפחה תצא מחוזקת מהשבר הגדול. בר יעקוביאן הניח אם, רותי, ושני אחים, אורון ואיתי.
דודתו של יעקוביאן, עמליה, סיפרה כי בר התגייס לגולני לפני שנה וחצי. "פייטר אמיתי, אהב את הצבא, מורעל, תמיד רץ קדימה, תמיד מתנדב להיות הראשון", סיפרה. "זה היה חלק מהאופי שלו ולא פלא שהוא התגייס ליחידה קרבית. הוא היחיד שנשאר בבית לצד אמו לאחר שאביו, ציון ז"ל, הלך לעולמו לפני כארבע שנים, והאובדן גדול מאוד".
הדודה סיפרה כי בשבוע שעבר יצא בר ל"רגילה". "תוך כדי החופשה התקשרו אליו וביקשו שיתנדב לאיזו משימה. בר לא היסס לרגע, נסע ליחידה, עשה מה שצריך וחזר להמשך החופשה. הוא סיפר כי הוא וחבריו מתכוננים לשירות בשטחים. ביום ראשון בבוקר ראיתי אותו עם חיוך, כרגיל, ומלא מוטיבציה".
שחר בכר, חברת ילדות של יעקוביאן, סיפרה בבכי: "בר היה הבן אדם הכי צנוע. מלח הארץ. הערצתי אותו. הוא ידע לעשות רק טוב על הלב לכולם. מגיל קטן לא היה ספק שבר ילך ליחידה קרבית. כששמעתי על התאונה התקשרתי אליו לטלפון הנייד, אבל לא הייתה תשובה. שלחתי לו הודעה וביקשתי שרק ישלח לי הודעה שהוא בסדר. רק מאוחר יותר הבנתי שהוא נהרג". שי אלבז דרור, המחנך של בר בתיכון, הוסיף: "הוא היה תלמיד בעל איכות בלתי רגילה, טוב וצנוע, חזק וחסון, מעורר הערצה, ממש מודל למצוינות ולחיקוי ובעל נתינה ללא סוף".
שני הלוחמים נהרגו בעת שעשו את דרכם לאימון שלפני תעסוקה מבצעית בבסיס האימונים של פיקוד מרכז. בשבוע הבא הם היו אמורים לתפוס קו בגזרת השומרון. בתאונה נפצעו עשרה חיילים נוספים, ביניהם אחד באורח קשה.
מימצאים בתחקיר צה”ל מצביעים על אחריות של נהג המשאית לתאונה. התחקיר העלה שהכוח מנה שלושה רכבי האמר. בשלב מסוים ירדה השיירה לשולי הדרך במהירות איטית, ואז התנגשה המשאית בעוצמה גדולה בהאמר השלישי.
מעצרו של נהג המשאית, אנור אבו־זינה, בן 44 מא־טור שבמזרח ירושלים, הוארך אתמול ביממה בבית־משפט השלום בפתח־תקווה. בחקירתו טען אבו־זינה כי כלי הרכב שבהם נסעו החיילים נעמדו באמצע הכביש והוא לא הספיק לעצור בזמן. "מתייחסים אליי כמו למחבל", טען. נציג המשטרה אמר מנגד כי כלי הרכב כן היו בנסיעה. השופט ארז מלמד ציין כי "לאבו־זינה יש 115 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, בהן נהיגה ללא חגורה ונהיגה מסוכנת". אחיו של הנהג, איברהים, אמר: “אני מקווה שזה שהוא מהמגזר הערבי לא יביא אנשים לחשוב שזה היה במתכוון. אנחנו משתתפים בצער המשפחות”.
לפנייה לכתב/ת 
