"שכבנו בשקט כדי שלא ימצא אותנו"
בנוהל שבו הם כבר מתורגלים, בכו אתמול תושבי ארה"ב על עוד 17 קורבנות תמימים, שנטבחו מירי נשק שהגיע לידיים הלא נכונות • בין התלמידים שניצלו מהרצח ההמוני בתיכון בפלורידה היו גם שישה ישראלים, חניכי שבט הצופים: "הרוצח ירה לכל עבר - והמורה אמרה לנו להתחבא מתחת לשולחנות" • בין ההרוגים: שישה יהודים
"שמענו דפיקות בדלת וצרחות 'תפתחו מהר'. אחרי זה התחילו יריות. ראיתי את הרוצח מכוון אליי את הרובה ומיד משכתי לוח עץ והתחבאתי מאחוריו. הכדורים שרקו סביבי ופגעו בחברתי שעמדה סמוך אליי, היא התמוטטה. חיכיתי זמן קצר, דילגתי מעל שלולית הדם וברחתי החוצה". את העדות המצמררת הזו סיפרה הישראלית עדן חברון, תלמידה בבית הספר בפלורידה שבו התרחש הטבח שזיעזע את אמריקה והעולם כולו.
בתיכון "סטונמן דאגלס" שבפארקלנד התכוננו לא פעם למצב של אירוע ירי בשטחם, אך לזוועה שהתרחשה ביום רביעי האחרון אף אחד לא ציפה. כשהוא עוטה מסכה וחמוש ברובה הגיע ניקולס קרוז (19) למתחם בית־הספר ממנו סולק בעבר. תחילה הוא הפעיל את מתג האזעקה לגילוי וכיבוי אש, מתוך כוונה לגרום לבהלה. לאחר מכן, ברגע שכל התלמידים יצאו מהכיתות ונוצרה מהומה, פתח קרוז באש וירה בהם ללא רחמים.
קראו עוד: 
הכתובת הייתה על הלוח | ציפי שמילוביץ, ניו־יורק
בוכים ויורים | אורלי אזולאי
עם הישמע קול היריות הראשונות, עבר התיכון למתכונת חירום והופעל נוהל "קוד אדום", שבמהלכו נסגרו כל דלתות בית הספר על ידי כוחות הביטחון.
צוותים חמושים ערכו חיפוש בכיתות כדי למצוא את המתנקש ולוודא את מצב הפצועים וההרוגים. חלק מהתלמידים ברחו כשהם מכוסים בדם וקיבלו מיד טיפול ראשוני. בתום מצוד קצר, נתפס הרוצח באחת השכונות הסמוכות אך האירוע הסתיים באסון, 17 תלמידים ומורים נרצחו ועוד עשרות נפצעו. על פי הדיווחים, לפחות אחד הפצועים הוא בן למשפחה ישראלית.
בין 3,200 התלמידים המבוהלים ששהו בשטח בית־הספר במהלך הירי היו גם שישה ישראלים, כולם חניכי שבט הצופים "אלמוג", שניצלו בנס מהטבח.
הישראלית רוני פז (14), התבצרה בכיתתה בעת הירי. "סגרנו את הדלתות ושמענו את הירי. היינו בשקט כדי שהוא לא יראה אותנו ושמענו אותו צועק. הוא דפק לנו בדלת הכיתה וביקש שנפתח לו. המורה חשה שמדובר במלכודת והורתה לנו להתחבא מתחת לשולחנות וכך עשינו", היא משחזרת.
נועה גולן (16), בת לישראלים שמתגוררים בפארקלנד זה עשר שנים, נמנתה עם ניצולי הטבח. "כולנו חשבנו שמדובר בתרגיל כיבוי אש, משום שכבר היה לנו אחד כזה באותו היום. אבל אז כשהשמועה שמדובר ביריות התפשטה קיבלתי מהמורה שלי מסרון, 'תברחו כמה שיותר מהר'", היא סיפרה.
אמה לימור סיפרה: "אנחנו בהלם ולא מאמינים שהיא הצליחה לברוח. נועה התקשרה אליי נסערת, אמרתי לה להשתטח על הרצפה ולא לעשות שום דבר, אבל היא החליטה לברוח ורק אחרי רבע שעה מתוחה, שבה לא ענתה לשיחותינו, היא הגיעה הביתה".
על פי זק"א, בין קורבנות הטבח היו שישה יהודים לפחות, בהם שלוש התלמידות ג'יימי גוטנברג (14), אליסה אלחדף (15) ומדו פולק (18), התלמיד אלכס שכטר (14) ועוד שני מורים - המורה לגיאוגרפיה סקוט ביגל (35) וראש מגמת האתלטיקה כריס היקסון (49).
תלמידיו של המורה ביגל, סיפרו שהוא הציל את חייהם. בשעת הטבח, הוא פתח את דלת כיתתו ואפשר לקבוצת תלמידים שרצו במסדרונות להיכנס פנימה. כשהרוצח הבחין בו הוא יצא החוצה ונלחם כדי להשאיר את הדלת סגורה, עד שנורה. "אני חיה רק בזכותו", אמרה בדמעות אחת מתלמידותיו שהסתתרה ברגעי הירי המפחידים מתחת לשולחן.
גוטנברג תוארה על ידי בני משפחתה כ"נערה מדהימה" שנרצחה במעשה הרג "חסר היגיון". הוריה, פרד וג'ניפר גוטנברג, פנו לעזרת הרשתות כדי למצוא את בתם שנעדרה במהלך האירוע ולאחריו. בנם ג'סי הצליח לברוח מבית הספר, אבל הקשר שלהם עם ביתם אבד. לאחר מכן התברר גודל האסון - ג'יימי נרצחה.
אביו של שכטר, מקס, סיפר על בנו שהיה חבר בתזמורת בית הספר, שיחק כדורסל ו"היה פשוט ילד מתוק". גם סבתה של אלחדף שנרצחה תיארה אותה כילדה מתוקה שאהבה ספורט. "היא הייתה שחקנית כדורגל גדולה, חכמה מאוד. היא גם מתחרה באתלטיקה. היא מאוד פופולרית, ילדה יפה מאוד. היא החיים שלי".
גיבור לאומי נוסף, הוא אהרון פייס, מאמן נבחרת הפוטבול של התיכון. פייס (37) נפצע אנושות לאחר שזינק להגן על קבוצת תלמידים. הוא הובהל לבית החולים שם נפטר מפצעיו. “הוא הגן על הרבה תלמידים”, סיפרה ג’וליין דקוסט, אחד התלמידות שהסתתרה במהלך הירי, “כשיצאתי החוצה מהבניין כמעט דרכתי עליו, ידעתי שהוא מת”. תלמיד אחר, קולטו האב, שהיה שחקן בנבחרת הפוטבול של בית הספר, סיפר כי ראה את המאמן רץ ועומד בין היורה, ניקולס קרוז, לכמה תלמידים. “הוא היה האדם הכי לא אנוכי שראיתי בחיי. לא מפתיע אותי שזה מה שהוא עשה, הוא מישהו שתמיד היה מקריב את עצמו כדי להציל אותנו”.
לפנייה לכתב/ת 
