30.5.1972 | מחבלים יפניים רוצחים עשרות נוסעים בנתב"ג

קוזו אוקמוטו, אחמד בכינוי שבחר לעצמו לאחר סדרת אימונים שעבר בלבנון, נולד ביפן, בן למשפחה בורגנית, ששלושת בניה חברו לארגון טרור יפני בשם "הצבא האדום היפני", שהיה אחד מאותם ארגוני טרור שצמחו ברחבי העולם בסוף שנות השישים, תחילת שנות השבעים. ארגונים אלה היו נגועים בתמהיל לא ברור של אידיאולוגיות טרוצקיסטיות אפלות ואלימות, שהתגייסו, בין השאר, למאבק שהובילו ארגוני טרור פלסטינים, בעיקר לחזית העממית בראשות ג'ורג' חבש.

אוקמוטו עצמו, יחד עם שני חברים נוספים בארגון היפני, נחת בישראל ב־30 במאי 1972, שלושה שבועות בדיוק אחרי שלוחמי סיירת מטכ"ל השתלטו על מטוס סבנה בשדה התעופה. לבושים בחליפות כהות של אנשי עסקים טרודים בעניינם, הם ירדו מהמטוס והמתינו עם שאר הנוסעים ליד מסוע המזוודות. כשאלו הגיעו, שלפו מתוכן רובי קלצ'ניקוב ורימוני יד, ופתחו באש תופת. 24 איש נהרגו, 78 נפצעו, חלקם קשה. שמונה מההרוגים, ולמעלה ממחצית הפצועים, היו ישראלים. בין ההרוגים גם פרופסור אהרן קציר, מבכירי המדענים הישראלים, אחיו של פרופסור אפרים קציר, ששנה אחר כך מונה לנשיא המדינה. שאר ההרוגים והפצועים היו צליינים מפוארטו־ריקו שהגיעו לביקור בארץ הקודש.

בזיכרון הקולקטיבי נרשם האירוע כאחד הפיגועים היותר קשים שחוותה ישראל באותן שנים, שהביא להחמרה דרמטית בכל סידורי הביטחון שנקטה מדינת ישראל מאז. אירוע שהעלה תהיות קשות בכל הנוגע לנסיבות שאיפשרו לשלושת הרוצחים, שלושה שבועות בלבד לאחר חטיפת מטוס סבנה, לנחות חמושים עד צוואר בכלי נשק קטלניים.

אוקמוטו היה היחיד שנותר בחיים. הוא נשפט בבית דין צבאי, אליו הובא בחולצת פסים קצרה, סירב להביע חרטה ונשפט לשלושה מאסרי עולם. רק ש־13 שנים אחר כך שוחרר בעסקת ג'בריל, עזב ללבנון, ואם נכונים הדיווחים, הוא חי שם עד היום, איש חולה, הסובל ככל הנראה מסכיזופרניה,

כחודש לאחר הטבח, שלח אביו, מורה בבית ספר יפני, מכתב נרגש לגולדה מאיר, אז ראשת הממשלה. "הוד מעלתך", הוא כתב לה, "אני מבקש מעומק ליבי שבני יוצא להורג". גם שמעון פרס, מי שהיה אז שר התחבורה, סבר שזה העונש הראוי לאוקמוטו, בעיקר נוכח החשש כי כליאתו תוביל למעשי טרור נוספים בדרישה לשחררו. מה שאכן קרה.

זו הייתה שנה אלימה וקשה, כשעל השמחה מהביצוע המבריק של שחרור חטופי מטוס סבנה על ידי לוחמי סיירת מטכ"ל, העיבו הטבח הנורא בשדה התעופה ורצח הספורטאים במינכן, שאירע כשלושה חודשים אחר כך.