"שנינו איבדו את הבנים שלנו, את הכי יקרים לנו"

אל סוכת האבלים של משפחת לוברסקי ברחובות הגיעו אתמול בני משפחה, חברים ואיש אחד שישב גם הוא שבעה על בנו רק לפני כחודשיים והגיע לנחם: קובי סטרוג, אביו של שחר סטרוג ז"ל ששירת עם רונן לוברסקי ז"ל בדובדבן ונהרג מפליטת כדור של חברם ליחידה.

שחר ורונן, הכירו היטב. הם היו חברים, או כמו שקוראים לזה בצבא "אחים לנשק". הם עברו יחד קורס ערבית כמתבקש ביחידת המסתערבים המובחרת ואפילו ישנו חדר ליד חדר. רונן ז"ל הגיע להלוויה של שחר ז"ל יחד עם חבריו ליחידה ופגש את משפחת סטרוג כשהגיע לנחמם בשבעה.

"הגעתי לחזק אותם עד כמה שאפשר לחזק. אני זוכר את רונן אצלי בבית", אמר אתמול קובי סטרוג לאחר המפגש המרגש ומלא העצב בבית משפחת לוברסקי, "אני לא זוכר מה היו המילים שלו, מטבע הדברים הייתי במקום אחר בזמן השבעה". כשנשאל קובי אם הביקור בבית המשפחה השפיע עליו, השיב בנחרצות: "אני לא יודע אם אצליח להירדם בלילה. הכל מחזיר אותך אחורה. האוהל והאנשים שבאים לבקר, זה מאוד מטלטל. אלו הימים הקשים ביותר וזה האסון הגדול ביותר שאדם יכול לעבור".

גם עבור ולדימיר, אביו של רונן ז"ל, המפגש היה משמעותי. "אני מסתכל על קובי ואפילו במצבי, אני לא מצליח להבין איך אפשר לחיות עם אובדן שקרה בגלל משחק בנשק. נכון שבסוף התוצאה של שנינו היא אותה תוצאה. איבדנו את הבנים שלנו, את הכי יקרים לנו".

קובי סטרוג וולדימיר לוברסקי בסוכת האבלים של משפחת לוברסקי ברחובות, אתמול | צילום: שאול גולן

במהלך השיחה מגיעים עוד ועוד חברים ליחידה, חלקם משוחררים כבר שנים. "היו פה אנשים שהשתחררו לפני 15 שנה. גם אחרי המפגש עם קובי וגם כשאני רואה את החבר'ה האלו באים לחזק ולנחם, אני מבין כמה שדובדבן זה משפחה אחת גדולה. הסיפורים על רונן וההתגייסות של היחידה מנחמים בימים הקשים האלו" אומר ולדימיר, "הבן שלי שירת במקום שהוא הכי רצה, שנלחם להגיע אליו והיה מאוד גאה בכך. הוא נרצח בזמן שהגן על העם. בפעילות חשובה מאוד. נותר רק לקוות ולעשות הכל שהוא יהיה החלל האחרון מהיחידה ובכלל".

לוחם דובדבן סמ"ר רונן לוברסקי ז"ל (20) הובא למנוחות אתמול בשתיים לפנות בוקר בהר הרצל. הוא נפגע קשה בשבוע שעבר אחרי שמחבל השליך על ראשו לוח שיש במהלך פעילות מבצעית של יחידת דובדבן במחנה פליטים סמוך לרמאללה. ביום שבת הוא מת מפצעיו בבית־החולים הדסה עין כרם.

אחיו הגדול של רונן ז"ל, אריק (23), סיפר כי אחיו "נלחם כל חייו כדי להשיג את המטרות שלו. הוא אמר בקולו שהוא מוכן להקריב את החיים שלו בשביל החברים שלו בצוות. הוא היה מוכן למסור את הנפש שלו ואמר את זה במילים שלו. הוא היה מחובר לחברים בצוות וביחידה, הוא מת בקרב, ולפחות לא כאב לו. הוא נהרג במהלך פעילות מבצעית חשובה, הוא בטח שמח בזה שנפל כמו גיבור".

לדברי אריק, אחיו הצעיר היה ההגדרה של הביטוי "מים שקטים חודרים עמוק". "הוא לא דיבר הרבה - הוא עשה הרבה", מסביר האח, "אם רוצים להנציח אותו, שיעשו מעשה טוב". האב ולדימיר הוסיף: "מה שקרה זה היה לא ייאמן. ראיתי בסיטואציות אחרות שהעם מתלכד, אבל אני לא חוויתי זאת על בשרי. פתאום כשרונן היה בבית־החולים, נהר של אנשים זרם אלינו. אנשים מדהימים, חיילי יחידות קרביות, ראינו ביומיים האלה את האחדות האמיתית. אנחנו צריכים להיות ככה גם ביום־יום ולא רק כשיש אסון".

התמונה האחרונה: מקים מטווח בשטח. רונן לוברסקי ז"ל, ימים ספורים לפני מותו