מותו של מנצח

קראו עוד: קלאסי עד הסוף | סמדר פרי

פרס ישראל לחקר המוזיקה הוענק לשריף ב־2011, כשוועדת השיפוט קבעה בין השאר בנימוקיה כי "פרופ' שריף הוא יוצר ומבצע בעל שיעור קומה והכרה בינלאומית. בפועלו הטביע חותם עמוק על תרבות המוזיקה בישראל. הוא מורה ומחנך רב־פעלים, אשר עם תלמידיו נמנים מבכירי המוזיקאים בארץ ובעולם. הוא צעיר נצחי, מקים ומפריח שממות אשר פרץ דרך החל באמנות ההלחנה והביצוע דרך הזמר העברי ועד למגוון אמנויות הבמה".

שריף נולד ברמת גן ב־1935, שירת בתזמורת צה"ל ולמד קומפוזיציה, בין השאר אצל פאול בן חיים. כבר בגיל 23 זכה בהצלחה גדולה כשיצירתו "אקדמות למועד" נבחרה על ידי המנצח ליאונרד ברנשטיין לקונצרט הפתיחה של היכל התרבות בתל־אביב. שריף למד קומפוזיציה בברלין אצל המלחין בוריס בלכר, וניצח בזלצבורג אצל איגור מרקביץ'. ב־1959 נבחרה יצירתו "שיר המעלות" על ידי המנצח קרלו מריה ג'וליני כיצירה ישראלית ייצוגית שנוגנה בסיור של התזמורת הפילהרמונית.

רב־גוניותו של שריף חצתה סגנונות מוזיקליים: ב־1970 יזם קונצרט משותף של התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם להקת "הצ'רצ'ילים", שהתקבל באהדה גדולה. בהמשך הגיש סדרת תוכניות טלוויזיה בשם "כל המנגינות", שעסקו במלחינים מרכזיים בתחום הזמר העברי, בהם מרדכי זעירא, סשה ארגוב, משה וילנסקי, דב זלצר ודוד זהבי.

לאחר נישואיו לאלה מילך־שריף עברו בני הזוג להתגורר בגרמניה. גם לאחר ששבו לארץ, הקריירה שלו המשיכה להתנהל גם באירופה. ב־1987 בוצעה באמסטרדם הבכורה של האורטוריה "מחייה המתים", עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, יצירה שבמרכזה ההיסטוריה של יהדות מזרח אירופה.

שריף כיהן בין השאר כמנהל המוזיקלי של תזמורת נתניה־הקאמרית הקיבוצית, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון־לציון, התזמורת הקאמרית הישראלית והתזמורת הסימפונית חיפה. עם התזמורת של ראשון־לציון ביצע, לראשונה בישראל, יצירות של ריכרד שטראוס, שעד אז היה מוחרם בארץ.