דיקטטורה

מעשייה סינית עתיקה מספרת שלוחמי המדינה המוזהבת סבלו במשך שנים, כשכל מיני צבאות אחרים הגיעו אליהם לכפר ועשו להם בלגן בשוק הדגים. אבל אז פתאום נחתו אצלם חבר'ה צעירים שיצאו לטייל במזרח והתחברו, האויב הכי מפחיד במערב סין סגר אצלם, ואי־אפשר היה לגעת בהם יותר.

אותם לוחמים גם היו בעלי תיאבון בלתי ניתן להשבעה, וגם אחרי שהשלימו את ההשתלטות המיליטנטית שלהם, הם רצו יותר ויותר. וכך, בקיץ אחד בשנת הטווס או משהו כזה, הם השלימו חמישיית אולסטארים (די כבר עם המטאפורה).

את סוף הסיפור יכתיבו ההתרחשויות בליגה בשנים הקרובות, אולי אפילו רק הנוכחית: האם הלוחמים הללו, גולדן סטייט ווריורס, הקפיצו את הענף לרמה מקצוענית חדשה – או שהרסו את הליגה הטובה בעולם.

עוד אחד? שיהיה

הווריורס מפחידים. כשהרכש דמרקוס קאזנס יחזור בעוד חודשיים מהקרע בגיד האכילס, הוא יצטרף לסטף קרי, קליי תומפסון, קווין דוראנט ודריימונד גרין, ויכול להיות הברקה בתור סנטר שצולף מבחוץ. הספסל האיכותי התחזק בפורוורד השוודי הקשוח יונאס ירבקו, ובקיצור, פארטי־טיים.

השאלה היחידה היא אם זה קצת יותר מדי. גולדן סטייט לא עשתה שום דבר רע – את הבסיס היא בחרה בדראפט, והייתה לה זכות להחתים את קווין דוראנט בדיוק כמו שהייתה לו זכות לבחור בקבוצה שבה יהיה לו סיכוי טוב יותר לזכות באליפויות. אבל איפה המקום של הליגה כאן?

ב־2011, הלייקרס של קובי בראיינט סיכמו על צירופו של כריס פול מניו־אורלינס (שהייתה אמורה לקבל שחקנים משלימים), ושליחת פאו גאסול ליוסטון. הצעד אמור היה להפוך את הלייקרס לכוח אימתני. אבל חלק מבעלי הקבוצות הרגישו שהטרייד פועל בצורה לא סבירה לטובת הלייקרס, והקומישנר דייויד סטרן הטיל עליו וטו בצעד נדיר. סטרן היה האחראי על ניו־אורלינס באותה תקופת ביניים, שבה ה־NBA החזיקה בבעלות על המועדון. השורה התחתונה הייתה ברורה: צריך לשמור על מערכת מאוזנת בליגה.

רק שכאן חוזרים לנקודה המקורית: גולדן סטייט לא זקוקה לאישור על כך שהיא מתנהלת נכון. מניעתה של החתמה כלשהי הייתה מנוגדת לחלוטין למה שהספורט המקצועני התחרותי מייצג.

אין דין פול כדין קאזנס: במקרה הראשון הליגה התערבה כי קבוצה אחת הרוויחה באופן בוטה על חשבון אחת אחרת. במקרה הנוכחי, קבוצה אחת מרוויחה ומגדילה את הפער מהאחרות, אבל לפי הספר. בזכות הגדלת תקרת השכר והתפשרות של כוכבים על החוזה אפשר להרכיב סגלים כאלה. כלומר, אם מחפשים אבן פינה כלשהי לדיון, אפשר לקבוע בוודאות שהווריורס לא עשו שום דבר בלתי תקין.

כל זה לא אומר, כמובן, שכולם מקבלים באהבה את ההתעצמות של גולדן סטייט. כתב "הופסהייפ" אלכס קנדי ציטט שחקן שכתב לו: "עדיף שיסגרו את הליגה כבר עכשיו". אנס קאנטר מהניקס שיתף תמונה של הקומישנר הנוכחי, אדם סילבר, במדי גולדן סטייט.

אם כן, זו התחנה השנייה שלנו – גולדן סטייט הרסה את הליגה? מבחינת המוטיבציה של שחקנים רבים (היו עוד המונים שהגיבו על המהלך), יכול מאוד להיות שחלק גדול מאלו שאמורים לספק את התחרות כבר לא מאמינים שזה אפשרי.

זיכרונות מג'ורדן

"הריגוש נעלם, וזה המצב כבר זמן רב. אין סיבה שהחרטים לא יתחילו לעבוד על גביע האליפות". הטקסט שכתב ג'ק מקאלום על שיקגו לפני 21 שנה, כשהבולס היו בעיצומו של ת'ריפיט שני בעידן מייקל ג'ורדן, תופס בצורה מסוימת גם היום בגלל הדומיננטיות של שתי הקבוצות המדוברות, אבל אי־אפשר להשוות בין המצבים. מעבר לכך, במבט לאחור אי־אפשר לומר ששיקגו הרסה את הליגה.

משהו ב־MJ הטריף את הקהלים ואת היריבות, וכולם היו נחושים למוטט את האימפריה. נוצר דו־קרב פנטסטי עם קבוצות איכותיות כמו פיניקס ויוטה, לצד באזז עולמי סביב הליגה. מקאלום אמנם התלונן על היעדר התחרות בגלל הכושר המדהים בו שיקגו הייתה מצויה, אבל הליגה נשמה ובעטה באותם ימים.

הבעיה הנוכחית היא שה־NBA של היום הרסה את עצמה בדרך מסוימת. העונה הסדירה הפכה לבלתי רלוונטית, ואחרי שגולדן סטייט סחטה את הסגל עד הסוף בעונת ה־9:73, היא ורבות אחרות הבינו שאין טעם במאמץ מופרז ומאבק על המקום הראשון באזור, כי הכל יתיישר בפלייאוף, והן נותנות מנוחות יזומות לכוכבים ומורידות מהאינטנסיביות. ראינו גם את הצד השני של המטבע הזה, עם קבוצה כמו טורונטו שמה שהיא עושה בעונה הסדירה לא שווה כלום לאחר מכן.

"הריגוש נעלם" – אבל במובן אחר. אז זו הייתה הרגשה של קבוצה שהופכת חזקה מדי. עכשיו מדובר בליגה שמעבירה חודשים בשביל הפרוטוקול. וזה לא קשור לגולדן סטייט, אלא לשיטה שייתכן שמיצתה את עצמה. איך פותרים את זה? אולי קיצור העונה, אולי מעבר לפלייאוף בהשתתפות 16 הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר בלי חלוקה לאזורים. מה שבטוח, את הבעיה הזו אי־אפשר להפיל על גולדן סטייט.

להילחם בדרקון

ה־NBA היא ליגה שתמיד תתפתח ותשתנה. היא עברה תקופות של שחקנים מובילים מסוג מסוים, סגנונות בולטים. היום אנחנו בעידן הסמול־בול עמוס השלשות, כשהרקע שלו הוא קבוצות הכוכבים שמנסים להרכיב בכל עיר.

ובזה לא תוכלו להאשים את גולדן סטייט, כי בוסטון עשתה את אותו הדבר עם קווין גארנט, פול פירס וריי אלן, ואז לברון ג'יימס חתך למיאמי בשביל הטריו הראשון שלו. ואם לפני כן זה היה טפטוף, בשנתיים האחרונות אנחנו מקבלים מבול של קבוצות שמנסות לחבר כמה שיותר כוכבים יחד.

גולדן סטייט לא הרסה את הליגה. היא לא הסיבה שהאוהדים מתעוררים רק בסיבוב השני של הפלייאוף, אם לא בגמרים האזוריים. היא לא הסיבה שלברון ופול ושמות אחרים מחפשים מקום בו הסיכוי שלהם לתואר יהיה גבוה יותר. אם כבר, הווריורס הם בסך הכל אלה שכולם צריכים ללמוד מהם איך להתנהל ב־NBA.