זו הייתה מסיבת יום ההולדת הנוצצת ביותר שראתה הוליווד כבר הרבה־הרבה שנים. רשימת הכוכבים שנפלטה ממכוניות יוקרה לתוך מועדון לילה בלוס־אנג'לס נראתה כמו השטיח האדום של טקס האוסקר. היו שם סנדרה בולוק וגווינת' פאלטרו, ג'ורג' ואמל קלוני, ריס ווית'רספון ודמי מור, רוברט דאוני ג'וניור ואלן דג'נרס, קייטי פרי ואורלנדו בלום, ברברה סטרייסנד ודיאן קיטון, סשה ברון כהן וקייט הדסון. והיה שם גם בראד פיט, שבניגוד לכוכבים האחרים הגיע עם כובע גדול ובחסות שומרי ראש התחמק מהצלמים ונכנס למועדון. אחרי הכל, זו הייתה מסיבת יום ההולדת של מי שהייתה אשתו ושאותה עזב שבורת לב לטובת כוכבת הוליוודית אחרת, ואף אחד לא ציפה לראות אותו שם. אבל כל זה היה לפני 14 שנה ומאז פיט כבר התגרש שוב, וגם שבורת הלב הספיקה להתחתן ולהתגרש שוב, וחיים רק פעם אחת, וכולנו צריכים חברים בחיים. אז בראד פיט בא לחגוג עם ג'ניפר אניסטון יום הולדת 50 וגילה שהיא רגועה ומאושרת מתמיד.

אניסטון טרום ימי חברים

25 שנה עברו מאז היום בו נכנסה ג'ניפר אניסטון, שחקנית צעירה אלמונית לגמרי, לסטודיו שעוצב במראה של בית קפה היפסטרי, במונחי 1994, באפר ווסט סייד במנהטן. לצידה ישבו עוד חמישה שחקנים אלמונים כמוה, והחלו לצלם את הפרק הראשון בקומדיה על שישה חברים. 25 שנה אחרי, "חברים" היא עדיין אחת הסדרות המצליחות בהיסטוריה, פופולרית אפילו בקרב בני נוער שבקושי נולדו כשהסדרה ירדה מהמסכים ב־2004.

במראה האיקוני של רייצ'ל גרין | צילום: גטי אימג'ס

בעונה האחרונה של "חברים" הרוויח כל אחד מהכוכבים שלה מיליון דולר לפרק. הם חתומים על הסכמי סינדיקציה שמכניסים להם מיליונים בכל שנה בלי שיצטרכו לנקוף אצבע, אבל אף אחד מהם לא ממש הצליח ממש להשתחרר מהצל ההוא. חוץ מג'ניפר אניסטון, שיצרה לעצמה עולם בו היא גם תהיה לנצח רייצ'ל היפה, וגם תהיה לה זהות משל עצמה. בגיל 50 היא עסוקה מאוד, עושה רק סרטים שהיא רוצה, מקבלת סוף־סוף כבוד כשחקנית הבכלל לא רעה שהיא, מרוויחה מיליונים מקמפיינים פרסומיים, וכפי שאפשר היה לראות במסיבת יום ההולדת שלה ­­— היא גם מאוד פופולרית בקרב הקולגות. אפילו את שני קשרי הנישואים שלה, לבראד פיט ולג'סטין ת'רו, היא מגדירה היום כהצלחה. ואיכשהו, היא עדיין נראית בדיוק כמו רייצ'ל גרין, הילדה הכי יפה בגן.

צאו לי מהרחם

זה לא תמיד היה ככה. בתיכון הייתה אניסטון מטרה לעלבונות ולבריונות. היא סיפרה בראיון: "הייתי אחד מאותם ילדים שאהבו לצחוק עליהם, ואני לא לגמרי יודעת למה. אולי כי הייתי ילדה שמנמנה. ילדות היא תקופה כל כך פגיעה, ואני בטוחה שחלק ממני האמין לכל מה שהקניטו אותי. למרבה המזל, לא היה אז אינטרנט או מדיה חברתית ולא העברתי את כל היום בלראות תמונות של נשים רזות ומושלמות, ולהגיד לעצמי 'למה אני לא כזו'".

קראו עוד: היום הראשון של שארית חייך | ענת לב-אדלר

כל זה עבר מהר. היו לה בערך חמש שנים של מאבקי שחקנית מתחילה בהוליווד, עד שהגיע האודישן ל"חברים", ומאז היא לא נאבקת בכלום, חוץ, כמובן, מהצהובונים, שלא יוצאים לה מהווריד לשנייה.

בשנה שעברה נפרדה אניסטון מת'רו אחרי נישואים שהחזיקו מעמד שנתיים וחצי. השמועות בצהובונים — שעשו הרבה כסף מהחיים מלאי הדרמה של אניסטון — היו שהסיבה לפרידה הייתה סירובה של אניסטון להיכנס להיריון, מחשש שזה יפגע בקריירה שלה בגיל שבו נשים בהוליווד מתקשות יותר ויותר לקבל תפקידים. אגב, שמועות חסרות אחריות דומות צפו גם בעקבות הפרידה מבראד פיט ב־2005.

בראיון שהעניקה לפני מספר חודשים למגזין InStyle נשמעה אניסטון פגועה ביותר. "אנשים אומרים 'ג'ן מסרבת ללדת תינוק כי היא אנוכית ומחוייבת לקריירה שלה'. זה מאוד כואב. אף אחד לא יודע מה קורה מאחורי דלתות סגורות, אף אחד לא יודע מה עברתי מבחינה רפואית או רגשית. יש לחץ על נשים להיות אמהות, ואם הן לא, אז הן נחשבות למוצרים פגומים, אבל אולי המטרה שלי על הפלנטה הזאת היא לא להתרבות, אולי יש דברים אחרים שאני אמורה לעשות?".

לדבריה של אניסטון, היא בכלל לא מבינה מדוע אנשים מתעקשים להגדיר את שתי מערכות הנישואים שלה ככישלון. בראיון למגזין Elle אמרה: "הנישואים שלי היו מאוד מוצלחים בעיניי, וכשהם הגיעו לסיומם זה היה מתוך בחירה של שנינו להיות מאושרים, ולפעמים אושר כבר לא היה קיים בתוך ההסדר הזה. זה די מטורף לשמוע 'ג'ן לא יכולה לשמור על גבר', או שאני עצובה ושבורת לב. קודם כל, עם כל הכבוד, אני לא שבורת לב. שנית, זה כמובן סקסיזם. כשזוג מתפרק בהוליווד, צוחקים על האישה. היא זו שנשארת עצובה ובודדה, היא הכישלון. מתי בפעם האחרונה קראתם על גבר גרוש, חסר ילדים, המכונה 'רווק מזדקן'?".

גרושים באושר. אניסטון ופיט בימי התום | צילום: איי־פי

מי טו? לא, תודה

אחד הדברים היותר חכמים שאניסטון עשתה היה לעמוד בפיתויי המדיה החברתית. אין לה חשבון טוויטר, פייסבוק או אינסטגרם, אבל היא כן מציצה מדי פעם, בעיקר כדי להזכיר לעצמה שהיא לא רוצה את זה. "אני יכולה להפוך למציצן סודי", אמרה ל־InStyle, "ואז אומרת לעצמי 'אלוהים, איזה בזבוז זמן'. אנשים משקיעים שעה בלהעלות פוסט מושלם וזה נעלם ב־60 שניות. זו סביבה לא בריאה. מספיק קשה להיות נער ולהרגיש שאתה משתלב, ועכשיו יש מקום שבו אנשים שהנער בכלל לא מכיר יורדים עליו — כי הוא לא נראה מושלם בתמונה. אני מאושרת שזה לא היה כשהייתי נערה, ואני בוודאי לא צריכה את זה היום. יש לי מספיק חשיפה שאת רובה אני בכלל לא רוצה".

ההימנעות מהמדיה החברתית ובחירה קפדנית מאוד של ראיונות משחררים אותה ממה שנראית היום חובה סלבריטאית להגיב על כל דבר שקורה. כך, למשל, אמרה מעט מאוד על תנועת "מי טו", אולי כי הדעות שלה בנושא הרבה יותר ניואנסיות ועלולות לעורר כלפיה זעם.

הצליחה לברוח מהצל שהסדרה הטילה על כוכביה. אניסטון עם הקאסט של "חברים"

"היו ניסיונות מרושלים של שחקנים להתחיל איתי על הסט, וטיפלתי בזה. פשוט הלכתי משם ובזאת זה נגמר", אמרה בעבר. "מעולם לא הייתה לי התנסות עם מישהו בעמדת כוח שגרם לי להרגיש לא נוח. האמת היא שיש נשים בתעשייה שהתייחסו אליי בטון מילולי יותר גרוע מגברים. תנועת 'מי טו' הייתה צריכה להגיע מזמן, אבל אנחנו חייבים לכלול גם את הגברים בשיחה הזו. כל הכעס הבלתי פוסק שאנחנו חיים בו מחסל אפשרות לשפר דברים".

את הכעסים שלה היא מוציאה היום באגרוף. היא גילתה את הספורט בשנה שעברה ומתאמנת באופן קבוע. "זו דרך מצוינת להיפטר מהתוקפנות, אתה מקבל שחרור מנטלי מכל החרא שהעיניים והאוזניים שלך סופגות כל היום, יש לך רגעי פנטזיה קטנים, לדמיין במי באמת אתה חובט".

בשנים האחרונות הפסיקה אניסטון לנסות לרצות את מעריצי רייצ'ל, והיא לוקחת על עצמה תפקידים יותר רציניים בהם היא נדרשת, אוי ואבוי, להיראות קצת פחות ממושלמת. "עברתי תקופה בה אמרתי 'כן' לפרויקטים שלא הייתי צריכה לעשות. חששתי להגיד לא, כי אולי לא יבוא משהו אחר. היום אני אומרת 'לא'".

השינוי הזה בגישה קוצר את חיבת המבקרים, ומגרש מאניסטון את המחשבות שעולות מדי פעם פשוט לעזוב את הוליווד. היא שווה 240 מיליון דולר ולא ממש צריכה את הכסף יותר. "אף פעם לא הייתי מישהו שיודע איך לענות לשאלה 'איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים'", אמרה ל־Elle. "העולם שאנחנו נמצאים בו כל כך מאתגר עכשיו, יש בו כל כך הרבה רוע בלתי פוסק, שיש רגעים בהם אני פשוט חושבת לעבור לשווייץ ולהתחיל מחדש. לעזוב את החרא הזה מאחור. האם כל זה באמת משנה, האם אנחנו באמת עושים משהו חשוב, מה המטרה בחיים שלנו?" תוהה אניסטון. כנראה גם באולימפוס אי־אפשר לברוח ממשבר ה־50.