בגוף אני מבינה

גלים של הנאה

גם היום יש לנו חיי מין מאוד יפים. הוא מכיר אותי ויודע מה הדרישות שלי וגם אני יודעת בדיוק מה אני רוצה. הוא אף פעם לא דואג רק לעצמו וגם אני תמיד דואגת ליהנות. אם אני מבקשת ממנו לעשות לי משהו, הוא עושה באהבה, והיום כשהילדים כבר לא בבית וזה רק אני והוא, הוא משכיב אותי גם בסלון וזה כיף לא נורמלי. תמיד אמרתי לו, "אדוני, אני לא רוצה כמו מכונת תפירה. אני רוצה עם רגש. אם אתה רוצה רק לגמור ולטרוף, אני הולכת לישון. אתה רוצה? לאט־לאט. בעדינות. אין כזה דבר 'בא לי'. אם אתה רוצה, נתחמם ביחד!" אני מתקלחת, לובשת כותונת ותחתונים יפים ואז אנחנו הולכים למיטה ויש משחקי אהבה מקדימים. אני לא מוותרת על זה. אני לא ספק אינטרנט. אני רוצה להתענג! יש בינינו המון הבנה בתחום הזה וזה מאוד חשוב לזוגיות. בעלי ואני שותפים מלאים. הוא מלווה אותי לכל הפעילות החברתית שאני לוקחת בה חלק. מסיע אותי לכל מקום. הוא מפרגן על כל טיפת אהבה והערכה שאני מקבלת ומעריץ אותי, ואני לא גורעת ממנו חום ותשומת לב. אני לא מקפחת אותו. מעולם לא עלה בדעתי לבגוד בו. טוב לנו ביחד ואנחנו מסופקים מכל הכיוונים.

כשהיינו צעירים יותר והילדים היו קטנים, המיניות לא הייתה במרכז העניינים. היינו שחוקים, עסוקים בעבודה ובגידול הקטנים. אני אומרת את זה להרבה אנשים, "כשהילדים קטנים, הזוגיות הולכת. כל אחד טרוד בעניינים שלו, במשכנתה, בקניות במכולת ובסידורים, ואין זמן למיניות. פה ושם קצת חפוז ויאללה". שרדנו את השנים האלה ואחת לכמה שבועות מצאנו קצת זמן לעצמנו, אבל אחרי שהילדים מתחתנים – זה שיא החיים! האהבה מתחדשת, אם יש לה בסיס טוב. אבל אם הבסיס שלה רעוע, היא מתפרקת. לכן אני חושבת שמאוד חשוב לתחזק את הזוגיות ולא לפרק בגלל כל דבר קטן. היום אנחנו יושבים יחד על כוס יין וארוחה טובה, מדברים על כל מיני דברים, צוחקים, שוכבים עירומים בסלון ונהנים. אחר כך אני אומרת לו: תודה רבה, כמה כיף היה, איזה תענוג.

לפעמים חברות אומרות לי, "אצלנו כבר נגמר הסיפור", ומתביישות לדבר על זה. למה? אחרי מין אני מרגישה איך המוח שלי זז בגלים מרוב הנאה, אני נעשית רגועה ואפילו מסוגלת לקום באמצע הלילה לעשות ניקיון. אצל הרבה נשים המיניות היא כמו סוד אפל, לא נעים, מוזר. אני חושבת שאם אישה לא מרוצה מהגוף שלה או אם יש לה בעיה מבחינה אינטימית, היא צריכה ללכת לטיפול. כל אישה חייבת, כל עוד היא מתפקדת, שיהיו לה חיי מין טובים. אני מרגישה הארה כשאני רק מדברת על זה. •

עליזה ידעי, 65, אם וסבתא

גוסטב קלימט, "דיוקן של מאדה פרימבזי"

ממד אחר לגמרי | תמר, 46, אם ברוכת ילדים

קיבלתי על עצמי שלא להראות כלפי חוץ את הגילויים של האהבה שלנו. לשמור אותה פנימה. החלטתי שהאהבה שלנו לא תהיה משהו שאתהדר בו, כי אין הברכה שרויה אלא במה שנסתר מן העין. הבנתי שכדי שתהיה כזאת אינטימיות, האהבה חייבת להיות שמורה. שאם מפזרים רמזים ממנה החוצה, מפזרים את כוחה. קדושה היא ההפך מחול. חול מתפזר וקדושה נאספת, וככל שהדבר שמור ואסוף ומזוכך, אני נותנת בו עוצמה. ואז בזמן המפגש יש תחושה של ברית עמוקה. של בית מקדש. וכשמגיעים אל קודש הקודשים, רק הכוהן הגדול יכול להיכנס. עד היום, בעיקר אחרי הטבילה במקווה, אני מרגישה כמו הבתולות שהיו הולכות לסוך בשמן הפּוּך ובשמן המוֹר והכינו עצמן להיכנס אל חדרו. אני מרגישה שאני צועדת אל מיטתו של המלך. שנבחרתי.

מרגע שהתחלנו לשמור טהרה, החיים שלי סובבים סביב ימות החודש. יש שבועיים בחודש שבהם אני מוּתרת ובכל פעם אני מחכה להם בגעגוע. כשאני יוצאת מהמקווה אני כאילו נולדת מחדש וכל הדרך הביתה אני משתדלת לא להביט באף אחד, כדי שהראשון שבו אביט יהיה בעלי. זה שמור וכל כך שלנו ורק אני והוא יודעים. גם אם אני חוזרת מהמקווה ויש בבית אנשים והילדים עוד מסתובבים, כבר יש תכונה אחרת. אותות. יחסי האישות שלנו התחילו מרגע שיצאתי מהמקווה, והלילה הזה הוא תמיד חגיגה. וטוב לנו.

ההנאה השלמה והאמיתית של האיש היא כשהאישה מתענגת. אין לו הנאה רק מלהכניס ולהוציא. זה טכני. אלה לא יחסים. כשמדובר ביחסי אישות, בלעשות אהבה — וככה זה בכל התרבויות — העונג הגדול ביותר שיש לאיש, יותר מזה שלו, הוא כשהאישה נהנית. כשהוא המשפיע והיא המקבלת. וביודעי את העניין הזה, התפקיד המרכזי שלי הוא פשוט ליהנות. כל מה שדעתי נתונה לו הוא להתמסר. זה כל הסיפור. אני יודעת שאצל הרבה נשים צעירות שתולה המחשבה שהן צריכות "לתת", כי זאת השפה בעולם שבחוץ, אבל ביהדות זה לא ככה. כשאני בתוך יחסי האישות הכל זז הצידה. ברור שאני דואגת גם לו, אבל לא במובן שנשים רגילות לחשוב בו. אני לא צריכה לגעת בו במקומות מסוימים. לדאוג ליהנות זה לא שאדאג רק לעצמי, אלא שאוכל להיות בלי מחיצות. שלא תהיה בינינו חציצה, לא פיזית ולא במחשבה. שנהיה נתונים רק למעשה האהבה. ברגע שאישה מתמסרת והיא רק שם, נעלמת השפה של "אני אענג אותו והוא יענג אותי. אני אעשה לו והוא יעשה לי". מדובר בממד אחר לגמרי. אני חשה שבכל מפגש נוצרת בריאה, נוצרת נשמה, גם אם היא לא מתגלמת בגוף של תינוק בשר ודם. ובכל זאת, בכל פעם שאני איתו אני רוצה ילד. אני רוצה את פרי האהבה. •

מודליאני, "עירום, מביטה מעבר לכתף ימין"

כולנו נדפקות בסקס | נעם פרתום, 30, משוררת, פרפורמרית, עיתונאית ומנחת סדנאות כתיבה וספוקן-וורד, תל-אביב

תמיד היה בי יסוד בריא, פרוע ומשוחרר ביחס למין. תמיד הבנתי באופן עמוק שהכל פתוח ואפשרי. הצלחתי לשמור על עצמי חפה יחסית מהמשטור המיני של נשים, שעליו שמעתי בעיקר מחברות. אחת מהן סיפרה איך הבינה יום אחד שהיא שוכבת עם גברים כמו שחקנית בסרט פורנו. משחקת דימויים של אישה סקסית ומרגישה ניתוק. חברה אחרת סיפרה שיש גברים שכדי להרטיב אישה, יורקים לעצמם על היד ומורחים לה על הכּוּס כמו שהם עושים כשהם מביאים ביד ואז מתחילים לפמפם. הם עושים את זה כשהאישה לא מספיק רטובה. והיא לא רטובה כי הם לא עשו שום דבר כדי שהיא תהיה. אני מכירה את זה מגברים, זה לא זר לי, ובכל זאת מדהים אותי איך, למרות שיש שיח שלם על להיות מאהב משקיע ושגם לנשים חשוב לגמור וכבר רואים את זה יותר בסרטים ובסדרות, זה עדיין לא מספיק קיים בשטח.

רק אחרי שנים, כשכבר היו לי כאבים וכבר ידעתי לבטא מה אני רוצה, הבנתי כמה חשוב ללמוד איך להתמצא במגרש המשחקים של המין. איך להביע את עצמי בתוכו. איך לדעת מה נעים ומה לא. המקום הזה כל כך עדין ותמיד הוא יהיה מורכב. צריך לצייד בנות ונשים בכלים בסיסיים. לא רק ב"הגוף שלי ברשותי ולאף אחד אסור לגעת בו", כמו שאמרו לי כשהייתי ילדה, אלא גם במתכונים לעונג. התרבות לא מלמדת נשים להכיר בזכות שלהן לעונג ולא איך להיות חיוניות, בלתי תלויות וחזקות. כאלה שיכולות לדאוג לעצמן באמת. מבהילים ומפחידים אותנו ומספרים לנו על כיפה אדומה ואיך הזהירו אותה לא להיכנס ליער כדי שלא יטרוף אותה זאב, אבל אף אחד לא חושב לומר, "מותק, הכל בסדר. תסמכי על עצמך. קחי נעלי הליכה טובות ולכי תתחרעי ביער". סקס הופך להיות הזירה הזאת שבה את לא יודעת מה יקרה אם פתאום מישהו יבקיע לך גול ויתקע אותך כשלא תהיי מוכנה. We don't own our body. לא לימדו אותנו להיות הבּעלבּוּסטֶע של הבית שלנו, לא של הגוף שלנו ולא של העולם בשום רמה. גוף הוא הדבר הכי בסיסי והכי יסודי, הכי מדהים והכי מטריף, וכולנו נדפקות בסקס. זה אבסורדי.

הכניסה שלי בשערי הנשיות הייתה כמו התנפצות על שובר גלים והתרסקות על סלעים עצבניים. לא הייתי מוכנה לזה. עד אז הייתי free spirit, הרגשתי יפה וסקסית והיה לי טוב עם עצמי. אני זוכרת שחברה שלי אמרה לי יום אחד, "ברוּכה הבאה, איפה היית עד עכשיו?" ואז הבנתי שנעשיתי אישה. נעשיתי אישה כי נהיה לי כואב בסקס, שזאת המטפורה הכי גדולה ל"כי גבר פגע בי".

כשאת נחדרת על ידי גבר את חווה את יחסי הכוח בין המינים. בסקס הם פועלים הכי חזק. הייתי צריכה ללמוד איך לעמוד על הרצון שלי. להבין מה עושה לי נעים ולהבין ש"מה שעושה לי נעים" לא בהכרח נמצא בראש מעייניהם של גברים. בטח לא של כולם. הכאב הכריח אותי לראות. •

אגון שילה, "אדית, אשת האמן"

להעז לבקש | אלכס קוּרבָטוֹב, 29, אמנית, תל־אביב

בזמן האחרון התחלתי לבקש שיענגו אותי כדי להגיע לאורגזמה, מה שבכלל לא היה לי ברור עד עכשיו ובטח לא פשוט לביצוע. עד לא מזמן סקס בשבילי היה שני אנשים שמזדיינים ולא משנה מה קורה בסוף. אלא שבדרך כלל בסוף הגבר גומר והאישה? זה לא ממש משנה. זה שולי. שמתי לב שגם השפה מתייחסת לסקס לפי מספר הפעמים שבהן הגבר גמר. כשאת מספרת, "עשינו סקס שלוש פעמים בלילה", את מתכוונת לזה שהגבר גמר שלוש פעמים. את לא סופרת סקס לפי האורגזמות שלך ויכול להיות שבכלל לא תהיה לך אורגזמה. כמו רוב הנשים, גם אני לא גומרת מחדירה ואם אני כן גומרת זה כשנוגעים בי עם האצבעות או כשאני מאוננת בזמן שמנשקים אותי ואני תמיד חוששת שאולי ישעמם לו ואז הוא יפסיק באמצע וזה יהיה מביך. אוננות מול מישהו היא אקט אינטימי וחושפני מאוד ובדרך כלל אני נמנעת מזה אבל בזמן האחרון למדתי לדרוש וזה מפתיע אותם ואני שומעת תגובות כמו, "איזו אישה פייטרית שחשוב לה לגמור", כאילו שלא מדובר בזכות טבעית שהיא גם שלי. לאחרונה היה לי מישהו שהיה בטוח שאני גומרת בכל פעם שאנחנו מקיימים יחסי מין, כנראה בגלל שאני גונחת ופעילה במיטה. הוא לא טרח לשאול אם גמרתי וזה לא הטריד אותו והאמת היא שגמרתי איתו רק פעם אחת. בפעם הראשונה הוא השקיע כדי להרשים אותי ואחר כך כבר היה לו פחות חשוב. הוא נסע לחו"ל ולפני שהוא טס אמרתי לו שאני חייבת לגמור איתו עוד פעם אחת. הוא היה מופתע, כי הוא היה בטוח שאני נהנית והכל בסדר אבל רוב הזמן פשוט לא העזתי לבקש ולא היה לי אומץ להגיד לו מה אני רוצה.

הרבה שנים הייתי דוגמנית עירום לציירים ופסלים ולא הייתה לי בעיה להתפשט מול אנשים, אבל כשזה מגיע למקום האינטימי, למיטה, אני לא מרגישה נוח עם הגוף שלי. אני לא באמת חופשייה. רק אם אני שותה או נמצאת תחת השפעת סמים זה עוזר לי להשתחרר. מביך אותי כשיורדים לי. אני כל הזמן חושבת איך זה נראה שם ואיך זה מריח עם כל ההפרשות. חינכו אותנו לחשוב שאנחנו מלוכלכות שם, שאם את במחזור את טמאה וכדאי שתקני תחבושות בניחוח פרחים שיטשטשו את הריח הטבעי שלך שהוא לא מספיק טוב. ואז הוא צריך לרדת לי עם כל התרבות הזאת שיושבת על הראש ואני חושבת לעצמי, "מסכן. אני מרחמת עליו. בחור כל כך נחמד, למה זה מגיע לו?"

למרות שהמודעות שלי לזכות לעונג גדלה, עדיין חשוב לי איך אני נראית בזמן סקס ואיך הגניחות שלי נשמעות. גברים מחמיאים לי על הגניחות שלי וכבר יצא שזייפתי כמה אורגזמות בחיי. אני יודעת שיש המון נשים שמרגישות בדיוק כמוני והן אף פעם לא יודו בזה, אפילו לא בפני עצמן. אנחנו חיות בעולם פתוח וכולם מדברים על סקס והאמנות שלי היא מינית ונועזת ואנחנו נשים משוחררות. אבל לא באמת. •

הייתי מוכנה למסור את נפשי בשבילו | שולמית, 87

בגיל 17 זיינו אותי. פשוט ככה. זה היה האידיוט שאיתו גם התחתנתי. הכרתי אותו דרך חבר קצת אחרי מלחמת השחרור. בפגישה השלישית, שבה גם החבר היה נוכח, הוא רב עם החבר והפיל אותו ארצה במכה. כבר אז הייתי צריכה להבין עם מי יש לי עסק, אבל לא הבנתי. אני זוכרת את המין הראשון איתו. זה היה גועל נפש ונכנס לי חול לתחתונים כי שכבנו באיזו חצר ליד פחי האשפה. חשבתי אז שאני אוהבת אותו, אבל לא התרגשתי בכלל מהמפגש המיני. לא היה לי נעים. עכשיו, בפרספקטיבה רחוקה, אני יכולה להבין שהוא היה מטורף מרוב תשוקה אליי, אבל לא חשב עליי בכלל. הוא לא חשב מה אני מרגישה ואם זה נעים לי ואני הייתי מאוד נאיבית. חוסר הרגישות הזה אפיין אותו גם בחיים המשותפים שלנו. לא הרגשתי אליו שום משיכה מינית וגם לא ידעתי את מה שגיליתי קרוב לגיל 50, שכשאישה מזדיינת היא גם שופכת. שיוצאים המון מים. זה קרה לי עם מישהו אחר.

כריכת הספר

במהלך כל השנים היו לי מאהבים. חייתי את החיים שלי ליד בעלי ולא איתו, עד שבגיל 47 אמרתי די. אז כבר הכרתי את הבחור ששינה את כל מה שידעתי על מין ואהבה עד אותו רגע. הוא היה בין החבר'ה של הילדים הגדולים שלי, שהיו באים אלינו הביתה דרך קבע. דיברנו המון והרגשתי שמשהו נרקם. לאט־לאט התחלתי להבין שאני מתאהבת בו. הוא היה בכל מחשבותיי. הייתי קמה בבוקר וחושבת עליו. הולכת לישון וחושבת עליו. הוא לא היה חתיך ולא יפה ולא גבוה, אבל התאהבתי במוח שלו.

הקשר שלנו נמשך 15 שנה. יחסים שהיו דומים לנישואים פתוחים. בהתחלה היינו נפגשים רק בסופי שבוע כשהיה חוזר מהצבא. הייתי נוסעת אליו לכל מקום. מגיעה אליו בלילה מאוחר והיינו שוכבים. את כל השאר עשינו בטלפון בשיחות ארוכות אל תוך הלילה. זה היה כיף לא נורמלי.

אני לא זוכרת פעם אחת שבה שכבנו ולא חוויתי אורגזמה. לפעמים הייתה לי אורגזמה עוד לפני שהוא גמר. כל הגישה שלי אליו הייתה מתוך אהבה. אני חושבת שבתקופה מסוימת הייתי מוכנה למסור את נפשי בשבילו. עד כדי כך. אני לא זוכרת שאי פעם אהבתי מישהו בצורה כזאת. במשך כמה שנים גרנו יחד בדירה במרכז הארץ. אף אחד לא ידע איפה אני גרה, ואת הילדים שלי הייתי פוגשת בבתים שלהם.

מאז שנפרדתי ממנו, בגיל 64, אין לי מין. כלום. אפס. אמנם היו לי כמה מחזרים לאורך השנים, אבל הבנתי שסטוץ לא מעניין אותי. מאז שהוא עזב, עזבה אותי גם הסקרנות לאחרים ולמין. פה ושם עוד יש לי מחזרים ולפעמים זה נחמד, כי זה נותן הרגשה טובה, אבל אני לא באמת רוצה שמישהו יבוא אליי הביתה. זה הפסיק לעניין אותי. אבד לי החשק המיני. אמנם אני עדיין נוגעת בעצמי ועדיין אוהבת לאונן, אבל הרצון שמישהו אחר ייגע בי או יענג אותי נגמר. •