עתלית: ביקור במבצר ש"נכבש" על-ידי שייטת 13

החולפים לצדה של עתלית ברכבת לחיפה וממנה בחזרה אל יישובי מרכז הארץ ודרומה, רואים את שרידי מבצר עתלית המרשים על מגדליו הנישאים, הניבט למרחוק וצופה אל מימי המפרץ השקט. לצד המבצר נראים שרידים נוספים של חומה המקיפה את הפרוור העירוני שנבנה ליד המבצר.

באזור הזה בולט למרחוק גם מבנה הכנסייה, ובחלקו הדרומי בולטים גם שרידי אורוות. שטח זה ניצב מערבית לקו בריכות המלח, והוא חוצץ בין המבצר לבין הבריכות והמסילה. יותר מכול בולטים למרחוק חלקי המגדלים הגבוהים בעתלית, ובעיקר המגדל הצפוני אשר קומתו השנייה נישאת ונצפית למרחוק.

ניבט למרחוק וצופה אל המפרץ השקט. מבצר עתלית (צילומים: דותן רותם)

מסדר הטמפלרים

מעבר לחומות הגבוהות ולמגדלים האיתנים משתרעת חצר שבה שרידי מבנים, כנסייה ואולמות אשר שימשו את האבירים שוכני המסדר - אבירי היכל שלמה, הידועים בשמם - טמפלרים (אנשי ההיכל), על שם מקום מושבם בירושלים בהר הבית.

זה היה מסדר צבאי של אבירים-נזירים – יצירי כלאיים חדשניים וייחודיים אשר החלו לפעול בתחומה של ממלכת ירושלים בשנת 1118, בתקופת כינונה של הממלכה הצלבנית וקיום מסעי הצלב במזרח. תפקידם של האבירים-הנזירים היה להגן על תחומה של הממלכה הצלבנית, וכן ללוות את הצליינים העולים לרגל אל המקומות הקדושים. אבירים אלה אשר התאגדו במסגרת מסדר צבאי זכו למוניטין בשל כוחם הצבאי, יכולתם הקרבית ועצמתם הכלכלית שתרמה להתפרסותם בשטחי מזרח אגן הים התיכון וברחבי אירופה.

מפת עתלית. 1 - המצודה. 2 - הנמל. 3 - השערים. 4 - אורוות. 5 - קברי פיר. 6 - מגדל פינה. 7 - כנסייה. 8 - בית מרחץ. 9 - מוצב קדמי. 10 - מגדל מוקף חפיר. 11 - סוללה. 12 - בית הקברות הצלבני. 13- ח' דסטרי (איור: החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה)

אבירים אלה ומלוויהם היו כפופים למרות ראשי הכנסייה ומוסדותיה. האבירים שימשו במאה ה-12 ובמאה ה-13 כוח צבאי נלווה לצבא הממלכה. חשיבותם הייתה רבה בתקופה רבת התהפוכות ורצופת המשברים שאותה ידעה הממלכה הצלבנית בלחימתה באויביה המוסלמים.

המסדרים הצבאיים והדתיים עקפו איסור חמור שנקבע בדת הנוצרית והוא איסור הלחימה. באותה עת שבה נוסד המסדר קבע איש הדת המשפיע בתקופתו, הנזיר ברנרד מקלרבו (באיגרתו "בשבח האבירות החדשה"), כי בעת כה גורלית גם נזירים מתבקשים לתרום את תרומתם לחוסנה של הממלכה הצלבנית אשר מגנה על המקומות הקדושים לנצרות.

הטמפלרים נחלו הצלחה בתפקידם כמלווי שיירות של עולי רגל. האבירים הקימו מערך של מבצרים ומבנים מוגנים לאורך צירי המעבר אל ירושלים, כדוגמת לטרון ומקום הטבילה בירדן. כמו כן הם סיפקו מקומות מנוחה בטוחים לצליינים למשך הלילה. כדי לתחזק את רשת האבטחה הם נזקקו לכסף רב, שרובו נבע מתרומות שנאספו במושבותיהם באירופה ומכספי הצליינים שנזקקו לשירותיהם.

בשטח שבין המבצר והחומה החיצונית, היו בתים, מוסדות ציבור וכנסיות

מסדר סיום

כיבושה של ירושלים בשנת 1187, ירידת כוחה של הממלכה הצלבנית וצמצום גבולותיה, הביאו לפיחות במעמדם ברחבי העולם הנוצרי. נפילתה של העיר עכו ואתה הממלכה הצלבנית בשנת 1291, הביאה לפגיעה אנושה בתדמיתם. הטמפלרים נסוגו אל האי קפריסין, ושם ניסו לשמר את כוחם, אך ללא הועיל. שליטיה החילונים של אירופה חמדו את אוצרם וביקשו להכרית את כוחם אחת ולתמיד. שיאה של ההתנגשות היה בשנת 1307, כשפיליפ הרביעי (פיליפ היפה), מלכה של צרפת, האשים את הטמפלרים במעשי כפירה בנצרות ובקיום טקסים המנוגדים לרוח הדת.

ביום 13 באוקטובר 1307, שנודע כיום שישי ה-13, פשט צבא צרפת על מפקדות הטמפלרים ואסר את מרבית אבירי המסדר. הטמפלרים הלכודים עונו קשות, ורבים מהם הועלו על המוקד ונשרפו חיים. לבסוף, בשנת 1314 הועלה על המוקד אף ראש המסדר הטמפלרי - ז'ק דה מוליי, ובכך באה לקצה פעילותם של הטמפלרים באירופה. המלך הצרפתי הצליח להשתלט על מרבית אוצרות המסדר, ואף תרם לנישול האבירים ממעמדם במחוזותיהם בספרד ובאנגליה.

הקיר החיצוני הפך לסמל המבצר (צילום: החברה לחקירת א"י ועתיקותיה)

מבצר עתלית

עצמתם הצבאית של הטמפלרים ויכולתם הארגונית ניכרות יותר מכול בשרידי מבצריהם ומאחזיהם בארץ ישראל, במקומות כדוגמת מבנה הקמרונות הידוע בשם אורוות שלמה בהר הבית, רובע הטמפלרים בעכו והמבצרים בלטרון, עתלית, צפת והבופור שבלבנון. מאתרים אלה חלשו הטמפלרים גם על יישובים כפריים אשר העניקו למוסדות המסדר את מסיהם ומקצת מתוצרתם החקלאית.

דומה כי מבצר עתלית הוא הידוע מבין המבנים של הטמפלרים ברחבי ממלכת ירושלים. אמנם מבצר צפת עלה עליו בשטחו, אך ממנו לא נותרו שרידים רבים. ניכר כי מבצר עתלית המוכר גם בשם "מבצר הצליינים", שימש במאה ה-13 כמעוזם העיקרי של הטמפלרים מחוץ למרכזם בעיר עכו.

מבצר עתלית הוקם בשנת 1217 בעת ההכנות למסע הצלב החמישי. אבירי המסדר הטמפלרי הקימו בעזרתם של חברי המסדר הטבטוני את המבצר הנישא במישור חוף הכרמל, לצד הציר המוביל בין חיפה לקיסריה. זו הייתה תגובה לביצור אשר נבנה באותה עת בהר תבור על ידי האיובים, והיווה איום על חלקה הצפוני של הממלכה הצלבנית.

המבנה הידוע מבין מבני הטמפלרים ברחבי ממלכת י-ם

המבצר הזה ניצב בסמוך למצד הצלבני לה דסטרואה (המעבר הצר) הידוע גם בשמו חורבת קרתא, והוא הוקם בראשית המאה ה-12 על רכס הכורכר ולצד הדרך החוצה את רכס הכורכר מזרחית לקו החוף. חשיבותו של המבצר הייתה בהיותו נקודת משמר נוספת על הדרך שבין צפון הממלכה ומרכזה שהיה בעיר עכו, אל קיסריה, יפו וממנה אל ירושלים. על ציר זה נעו הצליינים אשר פקדו את הממלכה הצלבנית וביקשו לבקר באתריה הקדושים לנצרות. הם פקדו גם את מעוזם של הטמפלרים בעתלית.

כדי לחזק את מעמדם של חברי המסדר הצבאי ולהביא להאדרתם נזקקו הטמפלרים לממצאים רוחניים אשר ינתבו את הצליינים אל מרכזיהם, ובה בעת אף יותירו במקום תרומות כספיות נדיבות. לשם כך הם בנו כנסיות מרשימות אשר משכו את הצליינים, וריכזו בהן שרידי קודש נוצריים. דוגמה לתופעה זו ניתנה בכנסיית הטמפלרים שבמבצר עתלית, שבה נשמר, כך נטען, לבה של הקדושה אופימיה מכלקדון, העיר השוכנת על מצר הבוספרוס.

על אופימיה נאמר כי הסתירה את זהותה הנוצרית והתנגדה לפולחן הפגני אשר התקיים בעירה בתקופה הרומית. היא נלכדה ועונתה קשות יחד עם חברי קהילתה, אך לא נשברה ברוחה ולא ויתרה על אמונתה. לבסוף בשנת 303 לספירה נטרפה על ידי חיה פראית אשר אל כלובה הושלכה. שרידיה נשמרו באימפריה הביזנטית, ולבסוף הועברו באורח פלא על ידי הטמפלרים בעת מסע הצלב הרביעי (1204) מקונסטנטינופוליס אל ארץ הקודש, והובאו אל המבצר בעתלית. עדות להימצאותם של שרידי הקדושה בעתלית ניתנה בשנת 1231, בעת מסע הצליינות שערך הנוסע הנוצרי פיליפ אשר חלף במבצר. שרידיה של הקדושה הונחו בתיבת כסף מפוארת בלב הכנסייה.

כנסייתם של הטמפלרים בעתלית נבנתה בדגם מעוגל שבו כמה גומחות תפילה סביב אולם מרכזי. זהו דגם גותי שהיה מבין היפים שנבנו בארץ במאה ה-13, והוא סימל את עצמתם של הטמפלרים בעתלית. הכנסייה חרבה לאחר נסיגתם מעתלית בשנת 1291, ושרידיה ניצבים עדיין בשטח המבצר.

ממבצרים כמו זה בעתלית חלשו הטמפלרים על יישובים (צילומים: דותן רותם)

שרידי קודש נוצריים  

ראוי לציין כי שימור שרידי קדושים נוצרים והצגתם בפני ציבור עולי הרגל ברחבי הממלכה הם תופעה מוכרת בתקופה הצלבנית. שרידי הקודש ליוו את ראשי הכנסייה ואבירי המסדרים הצבאיים בעתות משבר, בעת יציאה לקרבות ובזמן תפילות המוניות כבתקופת בצורת. שריד הקודש הידוע ביותר היה הצלב האמיתי אשר נחשף בכנסיית הקבר בירושלים על ידי הלנה אמו של קונסטנטין, מנצר האימפריה הרומית במאה הרביעית.

הצלב האמיתי נשמר בכנסיית הקבר, ועם הקמתה של ממלכת ירושלים הצלבנית היה מקור משיכה לצליינים. הצלב האמיתי נישא עם הלוחמים בקרב על אשקלון בשנת 1153, ולפי תיאורי הצלבנים גם בקרב גזר בשנת 1177, קרב שבו הביסו כוחות הנוצרים את צבאו של צלאח א-דין אשר פלש ממצרים. הצלב האמיתי אבד בשנת 1187 בקרב קרני חיטין בגליל ונעלם לאחר תבוסתם הניצחת של הצלבנים בקרב נגד המוסלמים. חלקים מהצלב וביניהם כפיסי עץ זעירים עוד הועברו במהלך המאה ה-12 אל כנסיות אחדות באירופה - ברומא, פיזה, פירנצה, ונציה ופריז, וכך נותרה עדות לקיומה של המורשת הצליינית הזאת בארץ הקודש.

פרט ללבה של אופימיה מכלקדון, שמרו הטמפלרים, בדומה לכנסיות אחרות בארץ ישראל, על שרידי קודש נוספים. בכנסייה אשר ניצבה בלב מתחמם בעיר עכו הציגו הטמפלרים שרידי צלב עתיק אשר עובד לטענתם מחלקי גיגית שבה רחץ ישוע מנצרת. צלב זה נישא בטקסים דתיים ברחובותיה של עכו, והביא להתקהלות רבים ובעיקר חולים אשר ביקשו לגעת בצלב העתיק ולהירפא מחוליים.

עם כיבושה של העיר עכו בשנת 1291 ומעבר מרכזם של הטמפלרים אל האי קפריסין, הועברו אף שרידי הקודש היקרים אל המפקדה החדשה. לאחר נישולם של הטמפלרים וסיום פעילות המסדר, בראשית המאה ה-14, הועברו שרידי הקודש אל משכן אוצרם של חברי המסדר ההוספיטלרי שבאי רודוס.

• הכותב, ד"ר שלמה לוטן, חוקר מסדרים צבאיים בתקופה הצלבנית ומורה דרך מוסמך.

• הכתבה פורסמה בגיליון ספטמבר של הירחון "טבע הדברים"

• מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד