הפעם, אנחנו יודעים על הבוחרים הכל
יממה לבחירות לקונגרס האמריקני, מספר אחד מיועצי התקשורת הבכירים בארה"ב על איך עושים את זה באמת. מאגר נתונים ממחושב ומדויק על כל בוחר, מערכת השמצה דרך האינטרנט - והרבה מאוד כסף שנשפך בתשדירים בטלוויזיה. בחירות נוסח אמריקני
537 קולות חסרו לאל גור להביס את ג'ורג' בוש בפלורידה בבחירות לנשיאות ארה"ב של שנת 2000. "הוא יכול היה להיות נשיא ארה"ב עוד היום", רוטן סטיב רבינוביץ, יועץ תקשורת ובחירות ואחד הקרובים ביותר לגור, "אילו היה לנו לפני שש שנים מאגר נתונים על כל בוחר באיכות של היום, היינו משיגים בקלות את הקולות הנדרשים שהיו עושים את כל ההבדל".
ערב הבחירות לקונגרס שיתקיימו מחר (יום ג'), אומר סטיב רבינוביץ בראיון ל-ynet שבמערכת הבחירות הנוכחית יש למפלגות בפעם הראשונה בהיסטוריה של הפוליטיקה האמריקנית בנק מידע אישי על כל בוחר, באמצעות "מאגר מתוחכם מאוד לאיסוף נתונים", שחסר לפני שש שנים. מצד שני, כל ילד מסוגל לצלם מועמד במצלמת וידאו ביתית, להעלות את הצילום באתר אינטרנט ולחסל קריירה של פוליטיקאי.
עוד על בחירות אמצע הכהונה:
- מושחתים נמאסתם, גרסת וושינגטון
- קרי התנצל כדי להציל לדמוקרטים את הקמפיין
- פרשנות: הבחירות לקונגרס: אמריקה על סף מהפך
- "אין לישראל מה לחשוש ממהפך בקונגרס"
רבינוביץ, בן 50, ראה כבר הכל בפוליטיקה האמריקנית ומכיר כל פסיק בספר הטריקים של הקמפיין. באמתחתו כמה מערכות בחירות, למשל לצד ביל קלינטון בבחירות לנשיאות של 1992. אחר כך הוא ליווה את קלינטון בהכנת החלק התקשורתי של מסעותיו מחוץ לבית הלבן.
"מה שעשינו בעצם במערכות הבחירות עד לפני שנתיים היה איתור סוגי בוחרים: מי איתנו, מי נגדנו ומיהם המתלבטים", מסביר רבינוביץ. הנחת היסוד היא שגברים אמריקנים נוטים להיות שמרנים ונשים הן ליברליות; הבוחרים המבוגרים יותר והצעירים הם ליברלים, וכל אלה שבאמצע הם שמרנים; העשירים הם שמרנים, העניים הם ליברלים; תושבי הערים - ליברלים, תושבי הפרברים מתונים, ואלה שגרים באזורים הכפריים הם שמרנים; בדרום גרים שמרנים ובצפון ליברלים; במרכז אמריקה - שמרנים ובחופים המזרחי והמערבי - ליברלים.
"על סמך הנחות היסוד הללו נהגנו לעשות מיקוד רחב על פי דמוגרפיה ועל פי התוצאות של מערכות הבחירות הקודמות בקלפיות. פעלנו באזורים שהצביעו עבורנו והתעלמנו מסיבות תקציביות מאזורים שבהם לא הצביעו עבורנו", אומר רבינוביץ.
זה היה מודל בלתי יעיל שלדבריו גרם להפסדו של אל גור בפלורידה, ועקב כך באמריקה כולה. רבינוביץ משוכנע ש"הבחירות ההן היו לקח חשוב, שאסור לבחון ערים או אזורי מגורים לפי הרגלי הצבעה משותפים. אתה חייב לאתר תומכים בכל בית ואפילו את התמיכה של אדם בודד בתוך משפחה שמצביעה נגדך. 2006 היא מערכת הבחירות הראשונה שבה אנחנו מסוגלים לעקוב אישית אחר כל בוחר באמצעות מערכת חדשה ומאוד מתוחכמת של מיקרו-טרגטינג" - מה שאפשר לתרגם לעברית כ"פילוח ממוקד".
שש שנים לקח למומחי הבחירות ליצור את בנק הבוחרים – אותו מידע הנשלף בלחיצת כפתור במחשב על כל אחד מהבוחרים בארה"ב. רבינוביץ: "קל למצוא את המין, הגיל, ומקום המגורים. אפשר להעריך את גובה ההכנסה. קל מאוד לדעת את הרגלי ההצבעה של בוחרים לפי השתתפותם בפריימריז ורישומם כחברי מפלגה מסוימת. 50 אחוז מבעלי זכות הבחירה שאינם הולכים להצביע – עליהם לא מבזבזים זמן.
"למידע הזה אנחנו מצרפים את כל המידע המסחרי של בנקים, מוסדות פיננסים, הרגלי הקניה, השבועונים שבוחר מנוי עליהם, המוצרים שהוא קונה, אם יש לו חתול, בריכת שחיה, כמה מכוניות, באילו סרטים הוא צופה, האם יש לו כבלים או צלחת טלוויזיה. זו הפעם הראשונה שיש לשתי המפלגות תיק על כל בוחר באמריקה. מערכת מאוד מתוחכמת המשלבת את כל המידע הפוליטי הגלוי עם מאגרי נתונים מכל מקור מסחרי אפשרי".
- מה נותנים לכם כל הנתונים האלה?
"אני לא יודע איך כל אחד מצביע, אבל מי שרשום כדמוקרטי והצביע בפריימריז, אני מניח שהוא הצביע לדמוקרטים. אני לא בטוח, אבל אם אני לומד שהוא נוהג 'וולבו', מנוי על מגזין של איכות הסביבה, חי בתוך העיר והילדים שלו לומדים בבית ספר ציבורי - במקרה כזה אני יודע בבירור שמדובר במצביע דמוקרטי. במאגרי הנתונים על כל בוחר, משולבים סקרים על סגנון החיים של הנשאל להשלמת התמונה".
הכסף הגדול הולך לטלוויזיה, אבל האינטרנט משפיע
בבחירות לנשיאות בשנת 2000 ויתר אל גור על חצי מיליון בוחרים בפלורידה. הם לא ראו במקום מגוריהם שום תשדיר טלוויזיה של גור. הפעם זה כבר אחרת. הפניה לבוחרים היא אישית, לא רק באמצעות הטלוויזיה. "המועמדים פונים לבוחרים באופן אישי, על ידי מכתב, טלפון ודפיקה בדלת של פעילים. לפעמים זה נעשה במועדון שבו הם חברים. אם בעל כלב נוטה להצביע עבורנו, אנחנו נמצא אותו במועדון כלבים, בחנות מזון לבעלי חיים, או כשהוא מוליך את הכלב שלו בפארק".
בבחירות האלה ישנם 75 מיליון אמריקנים בעלי זכות בחירה. המערכה התנהלה על 25 מיליון מתוכם ועד הרגע האחרון על כמה מיליונים בודדים. אבל למרות בנק המידע על הבוחרים, גם בבחירות הנוכחיות הוציאו המועמדים לקונגרס 80-90 אחוז מכל הבחירות שלהם על שידורי טלוויזיה. מיליארד וחצי דולר הוצאו בשבועות האחרונים בארה"ב על תשדירי בחירות טלוויזיונים. רבינוביץ, שהוא הוא בעל ניסיון מסוים גם בבחירות בישראל (נתניהו האשים אותו בעיתונות הישראלית בהכפשת שמו בבחירות 1996), טוען שבארה"ב כמו בישראל, המועמדים והיועצים שלהם משועבדים לטלוויזיה.
"הקמפיין לא מסוגל לייצר כל כך הרבה פרסומות הקולעות לקהלי היעד השונים. אי אפשר להפיק ולשדר תשדירים בנפרד לזקנים וצעירים, לתושבי הערים והפרברים והאזורים הכפריים, לעשירים ועניים, ליהודים ולגויים, לשחורים ולבנים. אין כסף להפקות האלה ואין איפה לשדר את זה. התשובה היא להשקיע פחות בטלוויזיה ויותר ביצירת קשר עם כל הבוחר הבודד".
בבחירות האלה לא רק שהאח הגדול מצליח להגיע לבוחר הבודד – הפעם האדם הבודד מצליח לחדור אל מתחת לציפורניים של פוליטיקאים בעלי עור עבה. קריירות של פוליטיקאים מחוסלות באמצעות בלוג ובאמצעות החידוש האחרון של השנה האחרונה – ה"וילוג" (וידאו בלוג). "הבלוגרים שנאו את סנטור ליברמן בגלל עיראק והם המציאו את נד למונט, כי הוא אמר את הדברים הנכונים על עיראק. הם עזרו לו לגייס כספים ומתנדבים ופתאום כל הקהילה הדמוקרטית דיברה על למונט", מזכיר רבינוביץ.
סנטור ג'ורג' אלן מוירג'יניה, נראה בקיץ האחרון מטייל לקדנציה נוספת בגבעת הקפיטול ושמו הוזכר כמועמד רפובליקני לנשיאות ארה"ב. אלא שבחור אלמוני צילם אותו פולט הערה גזענית באירוע אזוטרי והעלה את הצילום לאתר YouTube. סנטור אלן נלחם עכשיו על חייו הפוליטיים.
"המפלגות נוהגות לשלוח צלמים לתעד את המועמדים היריבים, אבל זו הפעם הראשונה שיש איפה להציג את הצילומים האלה. YouTube ודומיו הם רק בני שנה. בבחירות האלה מופקות פרסומות בעלויות נמוכות במיוחד לאתרי אינטרנט. מדובר בתשדירים שאינם מתאימים לאיכות טלוויזיה. הם מועברים ל- YouTube ונשלחים מאחד לשני במייל. זה כמו וירוס. בתוכניות הבידור הליליות ג'יי לנו, דייויד לטרמן וג'ון סטיוארט, מראים קטעים מצחיקים על פוליטיקאים שנלקחו מהאינטרנט", מספר סטיב רבינוביץ.
הבלוג והוילוג מאפשרים להפיץ שמועות והשמצות שקשה להחדירן לתקשורת הממוסדת והן מועברות כמו וירוס ברשת האינטרנט - עד שהעיתונות הממוסדת אינה יכולה להתעלם מהשמועות, הנוחתות לבסוף ב"וושינגטון פוסט", ב"ניו יורק טיימס" וברשתות הטלוויזיה הגדולות. וזהו, על רגל אחת, הסיפור הגדול של הבחירות לקונגרס 2006.