רינתי בן שימול היא מודל לאישה שהפכה את הלימון ללימונדה בתיבול שיק צרפתי רב. היא הצליחה לרשום פטנט על מוצר שהמציאה - בסיס למטפחות ראש - ולהפוך את כיסויי הראש למוצרים אופנתיים. מוצריה נמכרים בחנות שפתחה בירושלים, אבל גם באתרי אינטרנט בינלאומיים. עיקר לקוחותיה מישראל ומריכוזים יהודיים בעולם, אבל היו אליה פניות גם מאינדונזיה ומערב הסעודית. לכן אין זה פלא שחבר השופטים של תחרות עסקים קטנים התפעל מהיוזמה, מהרעיון, מהסטייל וגם מהסיפור שמאחורי העסק.

הסיפור של "רינתי לקל" מתחיל בקומקום מים רותחים שנשפך לפני 17 שנה על בן שימול, אז צעירה נשואה, אם לארבעה, רופאת שיניים מצליחה בפריז. "גדלתי בבית דתי, הגעתי לרפואת שיניים כי רציתי לעשות משהו בעולם הרפואה, אהבתי את חיי ואת עבודתי. היינו במצב כלכלי טוב, בעלי דוד היה מנהל חברת היי־טק".

הכל היה נפלא עד שהתהפך הקומקום. רינתי, שנקראה אז רינה, נכוותה קשות בגבה ובזרועה. "במהלך הטיפול לקחו לי עור מהקרקפת כדי להשתיל באזורים הפגועים, אחרי שגילחו את שערות ראשי. במשך שנה הייתי ללא שיער. התחלתי לחשוב למה אני סובלת כל כך והשבתי לעצמי שכנראה הקב"ה רוצה שאהיה צנועה יותר ואכסה את ראשי. ואז התחלתי לחבוש פאה וברט".

קראו על העסקים הזוכים:

זה מניסיון, אחי - פולאריס

כעבור שנתיים החליטו בני הזוג לעלות לישראל וחיסלו את עסקיהם בצרפת. בן שימול, שבינתיים החליפה את שמה לרינתי, הכריזה על פסק זמן של שנתיים לפני ההשתלבות במקצוע רפואת השיניים, "כדי ללמוד עברית ולהכיר את השוק ואת התנאים בישראל".

בארץ ביקשה בן שימול לעבור לכיסוי ראש במטפחת כמנהג הספרדיות והתחילה להתרוצץ בחיפוש אחרי מטפחות שיענו על דרישות השיק הפריזאי העדכני הטבוע בה. "הייתי בדיכאון מול מה שמצאתי", היא נזכרת. "לא היה זכר לאופנה. נראיתי והרגשתי כמו ראש ביצה. נולדתי בפריז, בירת האופנה, בבית אלגנטי, וכאן הרגשתי אומללה. המטפחות היו זזות על הראש". בשלב זה החלה לעבוד על פיתוח ה"בובו" — כובע פנימי שעשוי משילובי בדים, שעליו קושרים את המטפחת. "מדובר למעשה בבסיס למטפחת כדי שלא תחליק שנותן מענה לכל סוגי הראשים". במקביל רינתי ובעלה דוד רשמו את המוצר כפטנט. היום יש ל"בובו" 5 גרסאות, שנמכרות במחירים שבין 100 ל־190 שקל.

את לא באה מתחום הטקסטיל ומעולם לא למדת תפירה, איך התגברת על האתגר?

"זו הסיבה שלקח לנו כל כך הרבה זמן לפתח את המוצר. את הדגם שרשמנו ב־2007 חידשנו והוספנו לו. נכון שלא היה לי קשר לתפירה, אבל כשיש רצון — הדברים באים. חשבתי רק על זה. הייתי מתעוררת באמצע הלילה עם רעיונות".

מה היו הקשיים בדרך?

"לשכנע לקוחות. הישראליות, אם הן לא מכירות מוצר הן חוששות לקנות אותו. אוהבות לראות אותו קודם על שכנות וחברות. התחלתי לעבוד בסלון בדירתנו, הייתי ממלאת מזוודות ויוצאת באוטובוסים עם התינוק כדי להדגים בבתים את הבובו ואת המטפחות".

מה היו החידושים שהבאת לענף?

"קודם כל הבובו, שהוא הבסיס לעסק. שנית, המטפחות שמגיעות במגוון דוגמאות ובמגוון חומרים. התחלתי להכניס מטפחות קלות ושקופות, שלפני כן לא יכלו לענות על דרישות כיסוי הראש. היום אני מייצרת מאות דגמים בשנה, חלק מהדגמים למכירה כללית, חלק מעוצבים על פי הזמנה מיוחדת".

לקחת תחום שמרני והפכת אותו לאמירה אופנתית מצליחה. מה הסוד?

"המזל שלי הוא שלא נולדתי בארץ ולא הייתי מקובעת על מה שמקובל כאן. חיפשתי קשירה נוחה למטפחת ונולדה קשירה של פרח. דבר נוסף, לכל מטפחת ייצרתי סרטון הדגמה ביוטיוב, ונשים יכולות להסתכל וללמוד איך לקשור את המטפחת".

היו לקוחות יוצאות דופן?

"הייתה אישה שנכנסה לחנות וקנתה מטפחות ב־4,500 שקל. כשהמטפחות נערמו ליד הקופה, המוכרת חשבה שהיא מתכוונת לבחור מתוכן את המתאימות לה, אבל היא לקחה את הכל. כשיצאה עם מבחר שקיות עשינו מסיבה. הייתה לקוחה שפנתה אלינו באינטרנט והתברר שהיא מערב הסעודית. הסברנו שאנחנו לא יכולים לשלוח אליה, והיא העבירה אלינו כתובת של אחד הבתים שלה בארצות־הברית ושלחנו את ההזמנה לשם".

מיהו הקהל שלך?

"כמעט כל המגוון בציבור הדתי והחרדי. לכל מגזר יש צרכים משלו ואני יודעת לזהות אותם. כשמדובר באירועים, החרדיות רוצות דברים שיצרו את הוואו. הן משקיעות בבדים מיוחדים, בתכשיטים. נשות המגזר הדתי־לאומי רוצות להיות מיוחדות, אבל לשמור על אישיותן ולא להיות גרנדיוזיות ובולטות במיוחד. הצרפתיות מחפשות את המטפחות הכי אופנתיות ואלגנטיות. האמריקאיות אוהבות את הכי גדול, למשל פרחים ענקיים בהשראת השחקניות ההוליוודיות של פעם".

כמה מטפחות יש לך בארון?

"עד היום עיצבתי אלפי דוגמאות ולי אישית יש כ־500 דגמים. לפני פסח אני מכינה שקיות ענקיות ותורמת את המטפחות שהפסקתי ללבוש".

איך את מספיקה לעשות הכל — לעצב, להתרוצץ, לעבוד במשרה מלאה פלוס — בהיותך אמא ל־6?

"קודם כל הכנסתי את בעלי לעסק, ולמזלנו הילדים בפערי גילאים גדולים מאוד, בין 8 ל־27, כששני הגדולים נשואים".

מהן התוכניות לעתיד?

"אנחנו רוצים להיכנס לתכשיטים, לקישוטים לשיער. להיכנס לעולם הטוטאל לוק, שילוב של בגדים ומטפחות. כבר בחורף הקרוב אתחיל להעלות ליוטיוב מדי שבוע הצעות של טוטאל לוק כדי שנשים יחשבו על מטפחות כשילוב לבגדים".

איזה טיפים יש לך לעולים חדשים שנפגשים לראשונה עם השוק העסקי בישראל?

"ענווה. בהתחלה לא חשבתי על משהו גדול, עשיתי את זה בשבילי. אמרתי לעצמי שכאן יש תרבות עסקית אחרת ושאסור לי לחשוב שאני טובה יותר, אלא אני צריכה ללמוד. היה לי קשה עם המנטליות של אי־עמידה בלוחות זמנים, של מי שמתחזים לחברים, קוראים לך נשמה, מעתיקים בלי בושה וממשיכים לקרוא לך נשמה. הבנתי שזו התרבות, וזה גרם לי ליותר יצירתיות. אני יותר ממהרת לצאת עם דגמים חדשים, כדי שלא לתת לאחרים את הזמן להעתיק. כמו שאמרה קוקו שאנל: קחו את הרעיונות שלי, יהיו לי חדשים. לעולים שמבקשים להקים עסקים בישראל הייתי אומרת: שבו שנה-שנתיים לפני שאתם פותחים את העסק. התבוננו, שוחחו הרבה עם אנשים, הקשיבו, לימדו את השפה, את המנטליות, את מבנה השוק וגייסו הרבה ענווה".

את לא מתחרטת שעזבת את רפואת שיניים לטובת עיצוב מטפחות?

"זו שאלה שאני נשאלת לעיתים קרובות. התשובה שלי היא שבמשך שנים עשיתי כתרים בפיות של אנשים, עכשיו אני עושה כתרים על ראשי נשים".

ת.ז | רינתי לקל

בעלים: רינתי בן שימול

שנת הקמה: 2010

תחום פעילות: כיסויי ראש מעוצבים

מיקום: ירושלים

מספר עובדים: 12