גורל משותף
מאות חיילים ושוטרים דרוזים נהרגו בהגנה על המדינה, אך לא הונצחו מעולם בפס הקול הישראלי. עברי לידר נפגש עם הוריהם של כמיל שנאן והאיל סתאוי, שנהרגו בפיגוע בהר הבית, כדי לשנות את התמונה. התוצאה: שיר יפהפה, בעברית ובערבית, שהוא מבצע יחד עם נסרין קדרי. "זו שותפות. מקווה שעוגמת הנפש שחוק הלאום יצר תבוטל", אמר אביו של כמיל ז"ל
ספק אם ישנו עוד שיר זיכרון והנצחה כזה, שמשלב בין עברית לערבית, אבל עבור עברי לידר זה היה כמעט מובן מאליו. "398 חיילים ואנשי כוחות הביטחון בני העדה הדרוזית נהרגו בהגנה על מדינת ישראל, ואף לא שיר עברי אחד נכתב או הושר לזכרם", הוא הסביר את הבחירה להיפגש עם משפחות חללים דרוזים, לכתוב יחד עם חגי אוזן את השיר לזכר הנופלים, ולבצע אותו יחד עם נסרין קדרי. "ידענו לכבד אותם בהלוויות, לבקר את משפחותיהם לאחר מותם, אבל לא הנצחנו את זכרם בפס הקול הישראלי".
קשה להתעלם מהקונטקסט — חוק הלאום — כששומעים את מילות השיר, והאמת היא שגם ביום אבל לאומי שכזה מוטב לזכור ולהזכיר את העוול, כדי לשנות את המציאות. להאיל סתאוי וכמיל שנאן, שוטרי סיור ביחידת הר הבית שנהרגו בהגנה על המדינה, ולכל החללים בני המיעוטים, מגיעה הנצחה במיינסטרים הישראלי.
לכתבות נוספות בפרויקט "יצירת חיי": תשע משפחות שכולות, עשרה אמנים, שמונה יצירות חדשות בהשראת סיפורם של הנופלים
שיר: עמיר בניון על ישי רוסלס ז"ל
איור: עמרי כהן על לידור ואוריה אילן ז"ל
ציור קיר: אנה קוגן על הדר כהן ז"ל
שיר: ג'יין בורדו על עידו בן־ארי ז"ל
אנימציה: עופר וינטר, שמעון אנג'ל ודוב אברמסון על יובל הראל ז"ל
אנימציה: דניאלה שרר על מירה בן־ארי ז"ל
ברית עולם
יום שישי, 14 ביולי 2017, סמוך לשבע בבוקר. שלושה מחבלים בעלי אזרחות ישראלית עולים על אוטובוס מאום אל־פאחם לירושלים, חמושים ברובים ואקדח. הם מגיעים להר הבית, ואחרי תפילות הבוקר פותחים באש סמוך לשער האריות והורגים את כמיל. האיל שומע את היריות, רץ לעבר הזירה, יורה באחד המחבלים ואז נורה בעצמו ונהרג.
"אף פעם לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות במקום כל כך קדוש", מספר עפיף, אביו של האיל. "כואב לנו לעמוד כל כך קרוב למקום שבו איבדנו את היקר לנו מכל".
שכיב שנאן, ח"כ לשעבר ואביו של כמיל, מתאר באוזני לידר את תחושותיו: "המוות מוליד איתו פצע ענק. אנשים חושבים שבמרוצת הזמן הוא מגליד. הוא לא. אין סוף לכאב של אובדן, במיוחד אובדן של בן".
אין זו הפעם הראשונה ששכיב ועפיף מגיעים לכאן יחד. שבועיים לאחר הרצח הם שמעו שרוחם של הלוחמים שפופה בשל הפיגוע, ועל כן הם עלו לירושלים כדי לעודד ולחזק אותם. "ישבנו עם השוטרים והעלנו את המורל", מספר שכיב. "ביקשנו מהם לא להישבר והמסר שלנו היה - אל תיתנו לרוצחים של החברים שלכם לנצח, אנחנו צריכים לגבור עליהם, מה שלא יהיה".
כמעט שנתיים חלפו ושתי משפחות מהעדה הדרוזית מתכנסות במקום הפיגוע וחולקות את אותו הכאב, את אותו האובדן ואת אותו הקונפליקט. במפגש עם לידר הם מבקשים שהשיר לזכר בניהם שיבצע יחד עם נסרין קדרי, יהיה שזור במסרים הנוגעים למאבקם להשתייך כאזרחים שווים ב ישראל, גם בצילו של חוק הלאום.
"יש פה 118 שוטרים, מתוכם 85 דרוזים", מסביר שכיב. "פרוסה פה פלוגת מג"ב שבה משרתים 170 דרוזים. ביחד זה 255 שוטרים דרוזים ששומרים על הר הבית. זה כבוד גדול לנו הדרוזים להיות חלק מהשמירה על מדינת ישראל, אבל הנתח שאנחנו נותנים פה הוא פי אלפיים אחוז מהנתח שלנו באוכלוסייה. המדינה צריכה להכיר בעשייה ובהקרבה שלנו. אני מקווה שחוק הלאום שחוקקו הפוליטיקאים יבוטל בלחצם של האזרחים במדינה. מבול של יהודים הגיעו לחבק אותנו אחרי הרצח, לא את כולם אנחנו מכירים, אבל זו שותפות".
בקיץ האחרון נאם שכיב בהפגנת הענק נגד חוק הלאום. "אני הפכתי לאזרח סוג ב', והבן שלי לחלל סוג ב'", והא אמר שם. כעת הוא מרחיב: "יש פה מיעוט שחי מאוד יפה עם רוב. אין יהודי שלא אוהב דרוזים, ואין דרוזי שלא אוהב יהודים. האהבה היא שמחברת אותנו. אני רוצה שיר עם משמעות חברתית, לא שיר שישמיעו פעם אחת ביום הזיכרון".
עפיף מצטרף לדברים: "כמונו, כמו האחים שלנו, גם לכמיל והאיל היה ברור שעושים צבא. הם שני גיבורי מדינת ישראל ואני גאה בהם".
קולם של האבות נסדק, והם מספרים ללידר על ילדיהם: "כמיל היה בן מאוד מיוחד", מספר שנאן. "אדם עם ערכים, רגיש, עם לב גדול מאוד, אוהב אנשים ושמח לעזור. בכל התמונות שלו מאז שהיה קטן הוא חייך. שבועיים לפני הפיגוע צוין עיד אל־פיטר, ואני יודע בוודאות שהילד שלי קנה בגדים לחמישה ילדים נזקקים. לילד אחד הוא קנה כדור ושיחק איתו בעמדת השמירה. יש את החיים שהיו לפני הפיגוע, שהם מעניינים ותוססים, ויש את החיים שאחרי. במקום הבן שלי יש תמונה וחדר ריק".
"המשמעות של השם האיל בערבית זה אדם דגול וגדול", מספר עפיף על בנו. "כך ראינו אותו, הגיבור שלנו, וכך נמשיך לזכור אותו, גיבור. אחרי שהוא נרצח, שמעתי עליו הרבה דברים שלא ידעתי. לא היה לי מושג כמה הוא היה עזר לאנשים, כמה הוא אהב אנשים וכמה הם אהבו אותו. הוא לא הספיק כמעט להיות אבא, אבל הייתם צריכים לראות אותו כשנולד לו התינוק, כמה שמח".
דרך הכאב
המפגש הזה, על מורכבויותיו, היה שיעור מעולה לכולנו: בהתמודדות, בהיצמדות לערכים, באנושיות. שכיב ועפיף נושאים את כאבם העמוק באיפוק מעורר השראה, ולמרות חוק הלאום, והעובדה שהמדינה הפנתה להם את הגב, הם מתעקשים להישאר ממלכתיים ולא לשבור את הכלים.
"זוהי המשמעות של שותפות הגורל שיש בינינו, וחייבים להדגיש אותה כדי להפוך את החיים שלנו כאן לטובים יותר", מחדד לידר.
למפגש הבא, באולפני הקלטה ברמת־גן, מגיע לידר עם חגי אוזן שכתב איתו את המילים ועם נסרין קדרי שהצטרפה אליו בביצוע. הפעם המפגש טעון יותר, עניין של מורכבות המילים בשיר - שילוב של אובדן, הקרבה וביקורת חברתית.
"אלמלא התקווה לא היינו", אומר שכיב. "אני מקווה שהמילים והלחן יגיעו לאוזניים וללבבות שיבינו ויחבקו את המסר. השיר מנציח את הבנים שלנו, אבל גם את הזכות והחובה שלנו בהיותנו בני אדם".
כשעברי ונסרין התחילו לשיר, לא נשארה באולפן עין יבשה. השילוב בין השפות - ערבית ועברית - יחד עם המילים, המסרים, הלחן והקול המרטיט של נסרין, נוגעים במקומות הכואבים ביותר. "לכל אחד יש דרך להעביר את הכאב שלו, את הכאב שלנו אנחנו מעבירים דרך המוזיקה", מתארת נסרין. "האמירה של היצירה הזו היא שלא משנה הגזע, השפה או המין, כולנו בני אדם ואנחנו צריכים להיות שווים. לחיילים דרוזים יש חובות ברורים, למה שלא יהיו להם גם את כל הזכויות?", היא שואלת ומסכמת: "אני מתרגשת לשיר לזכרם של כמיל והאיל בשפה שלי, הם חלק ממני ואני חלק מהם. השיר הזה מעביר מסר - כולנו שווים, לא משנה באיזה שפה אנחנו מדברים".
ואוזן, המנהל של נסרין, מוסיף: "עד עכשיו הפצע של יום הזיכרון נשמע רק בשפה אחת - עברית, ואנחנו שואלים את עצמנו איך זה יתקבל? איך הציבור יגיב לשיר זיכרון שמתחיל בערבית?".
ולידר מסכם: "נסרין, חגי ואני גאים ונרגשים מאוד להעניק למשפחות שנאן וסתאוי, למשפחות הנופלים בני העדה הדרוזית ולכלל משפחות ישראל שאיבדו את היקר מכל, את השיר לזכרם ולכבודם".
מהכפר אל הכיכר
(מילים ולחן: עברי לידר וחגי אוזן, עיבוד והפקה מוזיקלית: אריאל טוכמן)
انا بخاف عليك يا ولدي
(אני מפחדת עליך ילד שלי)
انا بخاف عليك من بلادي
(אני מפחדת עליך מהארץ שלי)
هاذا الي بفرقنا في هدنيا
(זה מה שמייחד אותנו בעולם)
קוראים לי אח, חבר לקרב
קוראים אהוב בכל מצב
קוראים לי לעמוד אתכם באבל
הקול שלי נסער
מהכפר אל הכיכר
ادموعنا بينسكبو بهل النهار
(הדמעות שלנו זורמות בנהר)
תקראו לי כששרים
כשכואבים את הנופלים
גם לי יש מקום
בחלקה של אלוהים
הקיר עומד שם ושותק
הלב עמוק בפנים צועק
انا معاكم
انا معكم
(אני איתכם)
احكو معاي بلعربي
(דברו איתי בערבית)
غنوا لي شوي لوجعي
(שירו קצת על כאבי)
ما ممكن ولا حد يبعدنا
(כך אף אחד לא יוכל להפריד בינינו)
אל מול שער השבטים
חומת מגן על החיים
שפה אחת צדדים שונים בינינו
(קולות: אריאל סגל, אלעד סיקל; קמנצ׳ה: עומרי סגזן; בס: אלעד סיקל; פסנתר, גיטרות, תופים, תכנותים ומיקס: אריאל טוכמן; מסטרינג: רונן הלל. הוקלט באולפן של אריאל טוכמן)
לפנייה לכתב/ת 
